גודל

גובה אידיאלי בשכמה: זכרים: 56 – 57 ס"מ (22 - 22.5 אינצ')
נקבות: 54 – 56 ס"מ ( 21.5 – 22 אינצ')

צוואר

נקי, חזק, מלא עוצמה, מתחבר לכתפיים הממוקמות היטב.

הגוף

גוף:
גב: קו גב ישר.
מותניים: רחבות, קצרות וחזקות.
חזה: בעל רוחב ועומק טובים, עם צלעות מקושתות היטב במבנה חביתי.


גפיים:

אזור קדמי: רגלים קדמיות בעלות עצם מאיכות טובה, ישרות מהמרפק ומטה וזאת במבט קדמי או מהצד.

כתפיים: ארוכות ומשופעות.

אזור אחורי: מפותח מאד ללא שיפוע לכיוון הזנב.

ברך: מכופפת היטב.

עקבים: קצרים, עקבי פרה מאד לא רצויים.

כפות רגליים: עגולות, קומפקטיות, אצבעות מקושתות היטב, כריות מפותחות.

הראש

ראש:
אזור הגולגולת -
גולגולת: רחבה, מעוצבת בקווים ברורים ללא בשרניות יתר באזור הלחיים.
סף מצח: מודגש.

אזור הפנים-
אף: רחב, נחיריים מפותחים היטב.
זרבובית: חזקה, לא חדה.
לסת ושיניים: לסת בגודל בינוני, לסתות ושיניים חזקות עם מנשך מספרים מושלם (שיניים עליונות סוגרות מעל שיניים תחתונות ומונחות היטב בלסת).
עיניים: בגודל בינוני, בעלות הבעה אינטליגנטית ואופי טוב. בצבע חום או חום אדמדם.
אוזניים: לא גדולות או כבדות, מונחות בסמוך לראש ובמיקום יחסי אחורי.

זנב

מבנה ייחודי, עבה מאד בבסיס, נהיה צר בהדרגה לכיוון הקצה, באורך בינוני, ללא ניצוי אך מוקף כולו מסביב בפרווה קצרה, עבה וסמיכה. מבנה עגלגל זה נותן מראה המתואר כ- "זנב לוטרה". הזנב ניתן לנשיאה שמחה ואולם אינו מתעגל מעל הגב.

פרווה

שיער: אפיון ייחודי, קצר וסמיך לא גלי או מנוצה. נותן הרגשה מעט נוקשה למגע, פרווה תחתית המגינה בפני מזג האוויר.

צבע: שחור כולו, צהוב או חום כבד/שוקולד. טווח הצהוב מקרם בהיר ועד אדמדם. כיתום לבן קטן בחזה מותר.

תנועה

חופשית, המכסה מרחק מספק, ישרה מלפנים ומאחור.

שגיאות

כל סטייה מהרשום בתקן זה תחשב כשגיאה שחומרתה תישפט כמידתה.

זכרים חייבים בשני אשכים נורמליים המונחים במלואם בשק האשכים.

אזור הראש

על הגולגולת להיות חזקה ורחבה אך לא מגושמת. אל לנו לשכוח כי גם האלגנטיות היא חלק מההבעה הידידותית של הכלב. במבט עליון יש המבקשים יחס של 1:1 בין אורך הגולגולת לרוחבה. בנקבות עשוי להיות יחס מעט שונה 4:5 כך שמראה הגולגולת מאורך מה. סף המצח מודגש. לחיים שטוחות ולא בולטות המראה ה"סטפי" זר בגזע. על הזרבובית להיות באורך סביר. מקובל יחס של 1:1 ביחס בין אורך הגולגולת ואורך הזרבובית. לזרבובית צורה ריבועית. מבנה ואורך זה חשובים לתפקידו של הכלב כנושא מטען כבד בפיו. האף מפותח והנחיריים הפתוחים חיוניים לחוש הרחה טוב.
אוזניים: האוזניים ממוקמות יחסית מאחור ונמוך. כל זאת כמובן באופן הגיוני. מיקום אוזניים זה שונה מאשר בשאר הרטריברים בהן מבוקש מיקום אוזניים גבוה יותר. מיקום נמוך ואחורי זה משתלב היטב עם הגולגולת הרחבה. מיקום גבוה זר לגזע ופוגע בהבעה. על האוזניים להיות צמודות לראש ובגודל סביר – קטן יחסית.
עיניים: העיניים יחסית רחוקות זו מזו. לעיניים מבנה שקדי ולא עגול. על צבע העיניים להיות חום שקדי או כדברי מגדלים רבים "צבע של סוכר שרוף". עיניים בצבע שחור אינם מקובלות (למרות שבארה"ב דווקא צבע זה מותר ואף מבוקש). ההבעה, שהעיניים הם אולי החלק החשוב שבה, חייבת להיות של טוב לב, ידידות ולא פחות חשוב חכמה ואינטליגנטית.
פה: מבוקשות לסתות ושיניים חזקות כיאה לראש המסיבי הנושא אותן. מנשך מספריים הוא הנדרש בתקן. התקן אינו מציין כלל את המשנן ואולם שופטים רבים נוהגים ובצדק, לבדוק את הפרמולריות בלברדורים ולציין את חסרונם בדו"ח. 

אזור הגוף

בית חזה: על בית החזה להיות עמוק ולהגיע על לקו המרפקים, עליו להיות רחב עד כדי השפעה בולטת למיקום הרגליים הקדמיות במרחק ראוי ונכון זו מזו. כאמור החזה הקדמי אינו מודגש למרות שאין הדבר אומר כי עליו להיות שטוח או רדוד.

רגליים קדמיות: על הרגליים להיות ישרות מכל כיוון מבט. אורכם בינוני, הלברדור אינו כלב גבוה. על הרגליים להיות שריריות ובעלות עצם טובה וחזקה. על כפות הרגל להיות חזקות עם שיפוע קליל ולא מודגש. שיפוע זה של הכפות חיוני לגמישותן ולהיותן מבנה סופג זעזועים. כף רגלך ישרה דמוית טרייר זרה לגזע והינה שגיאה בכלב עובד בעבודת הבאה. התקן מדגיש את כפות הרגל. אנו מכנים את המבנה המבוקש ככפות חתוליות. התקן מבקש כי האצבעות יהיו מקושתות היטב ואילו הכפות עצמן עגולות, קומפקטיות ובעלות כריות מפותחות היטב. אוסיף גם בעלות עצם טובה.

גוף: על צלעות בית החזה להיות מקושתות היטב למבנה חביתי. מבוקש מבנה שבו קישות הצלעות הקדמיות רב מאלו האחוריות וגם עומקן יותר. מבנה זה בשילוב עם שרירי בטן ראויים ייתן מראה מבוקש של בטן משוכה לאחור. על קו הגב להיות חזק, יציב וישר. אסורה נטייה לשיפוע לקראת מיקום הזנב. נטייה כזו עשויה להיות אף מבוקשת מעט ברטריברים אחרים כמו בחלק השיער אך היא אסורה בלברדור.
המבנה האחורי חייב להיות חזק ושרירי ולדחוף את הכלב בתנועתו. על הברכיים להיות מקושתות היטב יחסית לכלב המסיבי אותן הן נושאות. שוב ניתן לחזור לסוגיית הזיוות שאינו מוזכר כלל בתקן ולציין כי בלברדור מבוקש זיוות מודגש פחות מאשר בגולדן או בחלק השיער. עדין מבוקש קישות חלק ושוטף של הברך ולא נטייה לכיפוף מיידי וחד. על השוק להיות חזקה ומסיבית והכפות ישרות, חזקות וקצרות. העקבים חייבים להיות ישרים, בתנועה ובעמידה – התקן בפירוש מדגיש כי עקבי פרה אסורים. הלברדור הוא בעקרון כלב קצר אך לא ריבועי. במבנה זה חשוב כי המותנית תהיה קצרה וישרה. מתנית תלולה או מתנית ארוכה (open coupling) עלולים לפגוע באיזון הכולל של הכלב.

צוואר ואזור קדמי

חלקו הקדמי של הכלב חשוב ביותר כיוון שיש לו השפעה עצומה על עבודתו המימית של הכלב. על הצוואר להיות נקי. התקן אינו מבקש צוואר ארוך. עובדה זו מהותית כיוון שצוואר ארוך לא הולך יחדיו עם מבנה ראש מסיבי. אורכו הרצוי של הצוואר יבחן בהתאם לגודלו של הראש. על הצוואר להיות שרירי ועובדה זו "מקצרת" אותו למבט. התקן מבקש כתפיים "ממוקמות היטב" אמירה זו סתומה מעט ודורשת הסבר מה גם שהתקן לא מציין כלל זיוותים. הלברדור אינו כלב מזוות היטב, בזיוות קדמי, בהשוואה לרטריברים הקרובים אליו כמו הגולדן או הפלט. בהחלט מתבקש בו זיוות קדמי מתון ואולם חשוב כי הכתף תהיה ארוכה מספיק דהיינו עצם השכמה אורכה שווה לעצם ההומרלית (זרוע). על הזווית משפיעה בעיקר הטית השכמה אחורנית יותר מאשר בית החזה הקידמי שמבנהו אינו מייצג זרוע בולטת קדימה. מבנה זה מאפשר את העובדה כי בעת נשיאה משקל כבד בפה עיקר הכוח נשען על הכתף ולא על הצוואר.

פרווה וזנב

לשתי תצורות אלו חשיבות ייחודית בגזע. חשיבותן מודגשות בתקן ואין לזלזל בהדגשה זו במיוחד אם היא נכתבת בתקן אנגלי הממעט במילים. שתי תכונות אלו קשורות זו בזו מאחר והפרווה הסמיכה שעל הזנב היא זו הנותנת לו מראה עבה.

הזנב כאמור עבה ובעל מראה של "זנב לוטרה" דהיינו עבה בבסיס ונהיה צר לכיוון הקצה. הפרווה על הזנב צפופה וניצוי אסור. אורכו של הזנב אינו מוזכר בתקן ואולם מקובל ונכון לבקש זנב המגיע באורכו לעקב ולא יותר. מיקום הזנב צריך להיות בהמשך ישיר לקו הגב ונשיאתו גם כן. לעיתים נושא הכלב את הזנב מעט למעלה ואין בכך טעות ואולם זנב המעוגל מעל לגב אסור בהחלט. נשיאה מעט עליונה של הזנב כמו גם טילטולו המתמיד מלמדים על כלב שמח ומלא ביטחון – בזירה כמו גם בכל מקום אחר אלו שתי תכונות מבוקשות ביותר בגזע.

הפרווה המבוקשת היא סמיכה, קצרה ובעל הרגשה מעט נוקשה למגע. מתחת לשיער העליון צריך להיות שיער תחתי צפוף, עבה אך רך יותר. מבנה כזה יאפשר לכלב את המבוקש בתקן והיא הגנה טובה מפגעי מזג האוויר. מבנה זה מגן על גופו של הכלב ממים וכאן חשיבותה העצומה לכלב העובד. לשיער התחתי לרוב צבע בהיר יותר מאשר לשיער העילי וניתן להבחין בו היטב כאשר מפנים את השיער העליון לכיוון המנוגד לצמיחתו. שיער רך מדי שגוי כיוון שלשיער שכזהיש תכונה של קליטת מים העלולה להקשות על הכלב בעת עבודתו.


צבע: מוכרים בגזע 3 צבעים: צהוב, שחור וחום כבד. בצבעי השחור או החום מבוקש בגזע צבע אחיד. בכלבים צהובים מוכר מגוון צבעים החל מקרם בהיר ועד אדמדמות ומותרים גווני צהוב שונים ברחבי הגוף והאוזניים. מותר כתם לבן קטן בחזה הקדמי. בכלבים צהובים עלולה להתבטא מסיכה ואם כן היא אסורה. כלבים צהובים עלולים גם כן לאבד מהפיגמנטציה שלהם. לכלב חסר פיגמנטציה הבעה לקויה ולא רצויה. צבע האף מקביל לצבע הפרווה בכלב חום או שחור. בכלב צהוב מבוקשת פיגמנטציה כהה. מגדלים רבים מקבלים דהיית צבע האף בחורף ועובדה זו נשקלת כמידת חמרתה.

תנועה

אין ספק שתנועת הכלב חשובה ביותר לכלב עובד. התנועה חייבת להיות חופשית וחסר מאמץ. מבוקשת תנועה ישרה ויש להקפיד על מרפקים צמודים ועקבים יציבים. הלברדור הינו כלב רחב ולכן תנועה צרה זרה לגזע. שליחה ודחיפה ראויים בהתחשב בזיוותים הלא מודגשים של הכלב.