אל תפספסו את עדכוני המועדון ! הרשמו כעת לקבלת עדכונים באמצעות דוא״ל / סמס

התחברות  \/ 
x
או
הרשמה  \/ 
x

או

המועדון הישראלי לכלבי רטריבר

עדכוני המועדון הישראלי לכלבי רטריבר

This is some blog description about this site

ההיסטוריה של הגולדן רטריבר

b2ap3_thumbnail_golden-history.jpg

גזעי הרטריבר השונים החלו להופיע בזירה הכלבנית באמצע המאה ה- 19 כשהחל הצורך בסוג זה של עזר לציד. עד לתקופה זו כלבי הציד הנפוצים היו ספניאלים, סטרים ופוינטרים וכשהחל הצורך בכלבי החזרה פיתחו אותם באופן סינטטי מהכלבים הקיימים. במקביל לתקופה זו החלו להתקיים באנגליה תערוכות כלבים והקמתו של ה KC בשנת 1873 סימנה את התחלתו של גידול מסודר יותר המלווה ברישום. שנת 1880 מהווה מפנה בהופעתו בזירה של רובה חדש בעל מחסנית שאיפשר לציידים לייעל את הציד. מספר הציפורים שנורה גדל ותפקיד שומרי הציד באחוזות השתנה לשימור מקורות הציד מחד וגידול כלבני יעיל יותר, מאידך. ספורט ציד הציפורים העמיק את אחיזתו בקרב האצולה האנגלית ואיתו היוקרה, העושר וההשקעה. אם עד עתה בחרו האצילים, חובבי ספורט ציד הציפורים, בכלבים בעלי יכולות מגוונות, הרי שמעתה חיפשו הם כלבים בעלי התמחויות ספציפיות. וכך בתקופה זו החל הדגש ומאמץ גידולי בהשגת כלבי החזרה שלהם חוש ריח מעולה, פה רך, צייתנים וחברותיים. בהקשר זה תכונותיהם העצמאיות מדי של הסטרים עמדו בעוכריהם והמאמץ הופנה לפיתוח גזעים חדשים ושונים. סטרים, בעלי תכונות החזרה יעילות יותר, הוכלאו עם כלבי ניופאונדלנד שהובאו בספינות דייג מקנדה. כלבים שהיו המקורות לכלב הלברדור. בכל מקרה המדובר בכלב שאינו הניופאונדלנד של היום אלא קטן יותר, ספורטיבי ובעלך יצר הבאה חזק במיוחד. במשך שנים רבות ניתן לגלות בתיעוד את ההכלאות של כלבי רטריבר ראשונים עם כלבי לברדור ומאוחר יותר, כאשר בודד הטיפוס ה"גולדני" מטיפוס ה"פלטי" עדיין מתועדות הכלאות רבות, החוצות קווים אלו. אין פלא איפה כי כיום מול השוני בין 3 הגזעים האמורים, רבות ביותר נקודות הדמיון ביניהם. בנוסף השתמשו המגדלים בספניאלים שונים ובמיוחד בספניאל מים. לצאצאים השונים היו מגוון צבעים מקובל, רובם היו שחורים, חלקם בעלי שיער חלק, ואחרים עלי שיער מתולתל או מקורזל.

רקע זה היווה את הבסיס לעבודתו של המגדל שנחשב החלוץ בבניית הגזע והוא Sir Dudley Coutts Marjoribanks הוא Lord Tweedmouth שהיה חובב ציד מושבע. אציל זה חיבב במיוחד את הרטריברים הצהובים והשקיע זמן ומאמץ רב בכיוון גידולי זה, כשהוא מבסס את כל מעשיו הגידוליים בכתובים. הרטריבר הצהוב הראשון בו החזיק מתועד החל משנת 1865 ואהבתו לכלב זה היא זו שכניראה הביאה להיוולדותו של גזע שלם. כלביו הצהובים הראשונים התקבלו מהכלאות של שחורים. הכלבים הראשונים הוכלאו רבות עם ספניאל מים, לקבל כלבים בעלי יכולת החזרה ממים ובנוסף את השיער הסמיך המיוחד והגלי, שיבודד את גופם בסביבה המימית. עד מהירה התפשטו ה"ספניאלים הגדולים והצהובים". בסוף המאה ה- 19 מתוארים רבים מהם במגוון תעודות ותיאורים כתובים של מגדלים ומתעדים למיניהם. כיום מקפידים נאמני הגזע לטעון כי ההמלטה הראשונה של הגזע, ליצירת כלבי הטיפוס הראשוניים התרחשה בשנת 1868 בין כלב בעל תכונות החזרה מעולות וכלבת ספניאל מים צהובה. 4 הצאצאים הצהובים מהמלטה זו הוגדרו כטיפוסים הראשונים של הגזע. אחת הכלבות מהמלטה זו: עדה, הייתה אולי לכלבה החשובה בגזע מבין מייסדי השושלת. קיברה עדין נשמר באחוזת אילצ'סטר שבמלבורי, שם חיה.

עדיין הרביעו המגדלים כלבים שחורים וצהובים כשלצבע הייתה חשיבות משנית בגידול. ההדגש היה על תכונות אופי ואנטומיה שישרתו את הכלב בתפקידו. כלבי הרטריבר החלו להתפשט ברחבי אנגליה ועד מהרה הפכו מקובלים ומבוקשים. מגדלים רבים החלו לבקש את הייחודיות גם בצבע הכלב. בעוד שאחדים הקפידו לחפש את הצבע השחור וחיפשו כלבים בעלי יכולות מגוונות יותר מחוץ למים (וכך הביאו לביסוסו של הרטריבר חלק השיער) בחרו אחרים בצבע הצהוב והדגישו את תכונות ההחזרה מהמים של הכלב, תכונות שאינן רק תכונות אופי אלא גם מבנה שיער מתאים לבידוד. הגזע, נוצר הרי בידי אצילים משוגעים לדבר, וכך התפשט הוא ברחבי אנגליה, ככלב יוקרתי לאצילים חובבי ספורט. אולם אופיו החברתי של הכלב והופעתו המרהיבה הפכו אותו במהירה לכלב הנפוץ בידי כל ולאחד הגזעים הנפוצים ביותר באנגליה ומאוחר יותר בעולם כולו.
בשנת 1913 הוקם לראשונה מועדון הגולדן רטריבר האנגלי ועימו נכתב לראשונה תקן הגזע. ויכוח גדול התרחש באמצע המאה הנוכחית כאשר אגדה שטענה כי מקור הגזע הוא כלב רוסי שאומץ ע"י לורד טווידמאוף. רק בזכות פירסום ספר הגידול המקורי של הלורד וחקירה רשמית של מועדון הגזע האנגלי הביאו, בשנת 1960 להכרזה כי אכן המדובר באגדה. ההיסטוריה של הגזע, כפי שהובאה בקצרה כאן, כגזע סינתטי אנגלי טהור וכפועלו הראשוני של אדם אחד, הוכרה גם ע"י מועדון הגזע האמריקאי וכך באה מנוחה לעולם הכלבני האנגלי...

Continue reading
1070 Hits

ההיסטוריה של הלברדור רטריבר

b2ap3_thumbnail_history.jpg

ניתן לחלק את ההיסטוריה של הלברדור לשני פרקים, בציר הזמן.
האחד, האחרון שביניהם, ברור ברובו וידוע. החל מהגעתם של הכלבים הראשונים לאנגליה מקנדה, באמצע המאה ה- 19, קטלגו ורשמו המגדלים את קורותיהם של הכלבים וכך הנחילו, לנו חובבי הגזע כיום, מידע רב וחיוני.
לעומת זאת הפרק הקדום יותר, מקורו הראשוני של הגזע, נותר עלום וכל שניתן הוא להעלות אפשרויות שונות, חלקן מרתקות ביותר.
עיתוי המעבר בין שני פרקים אלו נתון אי שם סביב שנת 1820 כשהכלבים הראשונים הגיעו ל- “Poole Harbor” שבאנגליה. התיאור הכתוב הראשון, של כלב לברדור, ידוע לנו משנת 1814 ואשר נכתב ע"י קולונל פיטר הוקר. החל מעיתוי זה ניתן לעקוב ביתר קלות אחר קורותיו של הגזע. עדיין נותר עלום הפרק הקדום יותר והוא מקורו הראשוני של הלברדור. הגזע, שמתאריו הראשונים של קראו לו כלב ניופאונדלנד ואילו אחרים בשם כלב המים של סט ג'ונס, כיצד בא לאוויר העולם באדמת קנדה הרחוקה? כיצד הגיעו איפה הכלבים הראשונים לחופי ניופאונדלנד?

אחת התיאוריות נקבעה ע"י לורד ג'ורג' סקוט וסר ג'והן מידלטון בספר שפירסמו בשנת 1936 (The Labrador Dog, its Home and History) לטענתם המדובר בתערובת של גזעים שונים שהגיעו עם הדייגים שהתיישבו בחופיה המזרחיים של קנדה. המחברים טענו כי הבסיס הראשוני היה גזע תערובת שהתבסס בחופי דבון (Devon) הצפונית ונדד, יחד עם בעליו, דרומה לחופי ניופאונדלנד ולברדור. שנים של עבודה מאומצת בצימוד לחייהם הקשים של הדייגים בחופיה של קנדה, היוו מעבדה אבולוציונית מסיבית שתוצאותיה גזע מאופיין וייחודי.
תיאוריה דומה, המבוססת למעשה על טענתם של סקוט ומידלטון. גם כאן הטענה הבסיסית היא של גזע סינתטי מעובד ומורכב בהכלאות סלקטיביות ומתוכננות מתוך שלל כלבי התערובת שבחופיה המזרחיים של קנדה. סינתטיקה, המחוזקת בזכות התובענות האבולוציונית של החיים ככלב עבודה ועזר לדייגי דג הבקלה. השונה בתיאוריה זו היא הטענה כי הסינתטיקה האמורה הייתה מבוססת ברובה על כלב ציד שהגיע לצפון אמריקה עם המתיישבים האנגלים הראשונים. דהיינו, תיאוריה זו טוענת כי מקורו של הלברדור מ"אמא אנגליה". 200 שנה מאוחר יותר לגלי ההגירה מערבה, חוזר אל מדינת האם הגזע, לאחר שעבר מודולציה ושינוי תחת עול העבודה בחופיה הקרים והאכזריים של קנדה.
שתי תיאוריות דומות אלו, מדגישות את חשיבותו של הלברדור ככלב עובד. דייגי חופיה המזרחיים של קנדה לא גידלו כלבים לצורכי שעשוע ופנאי (ההפך הגמור אולי ממאפייני הגידול של הלברדור עם הגיעו לאנגליה). הכלבים גודלו לשם ולמען עבודתם כמושכי רשתות, כאוספי דגים, ככלבים המחויבים לעבודה קשה במים הקרים. כור היתוך אבולוציוני במלוא מובן המילה.
בתיאוריות אלו, גם אם לא ניתן לסתור אותן לחלוטין, נקודת כשל אחת והיא צבעם של הכלבים. כלבי הלברדור הראשונים היו שחורים. מגוון הצבעים האחר של הגזע בא לידי ביטוי רק בשנים מאוחרות יותר, של גידול אנגלי מכוון. המבקרים טוענים כי לא ניתן בגזע תערובת להגיע לאחידות כה גבוה בצבע השחור וכי צפויים היו הדייגים הקנדיים (שלא עסקו, מן הסתם עקב חייהם הקשים, בגידול מכוון של כלבים) לקבל גם כלבים בעלי כיתום וצלליות בהירות יותר בכלביהם. לא רק הצבע אלא גם תכונות אחרות, הייחודיות לגזע, לא תיתכן אחידות כה רבה.
לפי טענה זו, המקור, הבסיס של הגזע חייב להיות אחיד יותר ולא בליל של גזעים שונים וכלבים מעורבים היוצרים יחדיו גזע אחיד. במילים אחרות כישלונה של התיאוריה הנדונה הוא בגודלו של הבסיס הגנטי של הגזע. האחידות הקיימת כיום ולבטח זו שהגיע לאנגליה במאה ה- 19, מחייבת בסיס גנטי צר בהרבה.
תיאוריה אחרת מנסה לתת תשובה לתעלומה זו היא זו הטוענת כי המקור הינו גזע אחר שהגיע לחופי קנדה אי שם במאה ה- 18 או ה- 17 ואומץ ע"י המתיישבים הראשונים בזכות תכונותיו הבסיסיות שהתאימו למארג החיים והכוחות בחופי קנדה. גזע שהתאים בראשונה לצורכיהם הסלקטיביים של הדייגים.
מרי רוזלין וויליאמס מעלה בסיפרה (ראה רשימת ספרות) את הרעיון כי הגזע האמור הינו הגזע הפורטוגזי Cane di Castro Laboreiro. גזע שצמח בצפון מערב פורטוגל. רעיון זה מרתק במיוחד כיוון שהוא מביא עימו כמה פתרונות נוספים לתעלומת ההיסטוריה של הגזע. אחת מהם היא מהות שמו, הרי הלברדור הגיע מניופאונדלנד ולא ממחוז לברדור הקנדי. כיצד איפה הוא נקרא בשם ה"לא נכון"? ההסבר טמון לא רק בעובדה כי כלב הנקרא ניופאונדלנד כבר היה בנמצא (ובכלל אנו מדברים על תקופה בא היה בלבול ניכר בין מגוון גזעים שנקראו ניופאונדלנד וכלבי סט ג'ונס וכן חוסר הפרדה ברורה בין רטריברים וספניאלים) למייבאיו הראשונים של הלברדור לאנגליה היה קל לחבר את השם הפורטוגזי של הכלב (שלבטח עבר שינוי מקומי בקנדה, הרי למקומיים דוברי האנגלית קל יותר היה לקרא לכלב בשם מקומי מוכר על פני שם בעל היגוי זר) עם הבנתם הגיאוגרפית על סמיכותו של מחוז לברדור לניופאונדלנד וכך להעניק לכלב את שמו שהוא למעשה שיבוש של השם הפורטוגזי המקורי. לנו נותר שריד בלשני המרמז על המקור.
אולם הרי לא תיבנה תיאוריה כלבנית על בסיס מילולי. חיזוק נוסף הם מקורות היסטוריים המראים כי אכן החל מגילוי אמריקה במאה ה- 17 התקיימה נדידה ברורה של אירופים לכיוון היבשת החדשה ועימם גם מקורות ספרדים ופורטוגזים. לתיאוריה זו יש איפה בסיס היסטורי מאחר וברור כי כפריים ודייגים לקחו עימם את כלבי העבודה שלהם בעת ההגירה.
חיזוק נוסף ומשמעותי יותר, הוא ההתבוננות במבנה גופו של "כלב העבודה של קסטרו". ויש מי שתיארו כלברדור "רע". מבנה פרווה זהה ולרוב גם מבנה זנב (שני פרמטרים חשובים ביותר בתקן הגזע של הלברדור - ראה ניתוח תקן הגזע), מבנה ראש, מיקום אוזניים והבעה וכך מבנה אחורי – כל אלו דומים ביותר. גזע זה שבמקורו היה כלב עבודה לסביבה מימית וימית, מהווה בסיס גנטי מצויין להיות מקורו של הלברדור ויודגש כאן כי מירב התכונות הדומות הם תכונות בעלי היבט תורשתי. הטענה היא איפה כי אוכלוסייה זו הוכלאה עם אוכלוסייה מקומית של כלבים, אולי כלבי אסקימואים בחופיה הצפוניים והקרים של קנדה.
תיאוריה זו, גם אם לא ניתן להוכיח אותה לחלוטין, נותנת בידינו את ההסבר ליציבות הרבה של הגזע הן בהיבט האנטומי והן, וחשוב לא פחות, בהיבט של האופי. כלב עבודה בעל אינסטינקטים חזקים ביותר להחזרה, למים וכניעות מוחלטת לאדם. לכל אלו חייב להיות בסיס מהותי של גידול מכוון שרק התיאוריה האחרונה נותנת לו את התשובות.
ואולם גם לתיאוריה אחרונה זו ביקורת מהותית. העיקרית שבהם טוענת כי הרי כלב העבודה של "קסטרו" היה כלב רועים במקור. כיצד זה יתכן שינוי כה מהותי וכה מוצלח בייעודו של הכלב ובפרק זמן כה קצר?

וכך נותר הפרק הקדום של הלברדור עלום ונתון לוויכוח שכנראה ולעולם לא יוכרע.
בתחילת המאה ה- 19 מגיעים כלבי הלברדור הראשונים לחופי אנגליה. הדוכסים מבית בקלוך (the Dukes of Buccleuch) היו מהאצילים הראשונים שזיהו את הפוטנציאל הענק הטמון בגזע החדש ככלב ציד ואימצו אותו כבסיס לגידול שלהם. הכלב השחור Buccleuch Avon נחשב ע"י רבים כפרוטוטייפ של הגזע באנגליה. קטרינה ניקולס מציינת בסיפרה (ראה רשימת ספרות) כי לידתו של כלב זה היא מהמאורעות החשובים ביותר בהיסטוריה של הלברדור. עד מהירה נפוצו כלבי לברדור בקרב המגדלים האנגלים. רבים מהם נרכשו בכוונה תחילה בנמלים. יודגש כי בעיתוי זה הוגדרו כל הכלבים ככלבי עזר לציד ולא הייתה הבחנה ואבחנה ברורה בין הגזעים השונים. המגדלים האנגלים ראו באופיו ובמבנהו של הלברדור נכס שיש לטפחו. במשך כ- 50 שנה נמשך היבוא (הלא מתוכנן) של כלבי לברדור לאנגליה עד שנפסק, החל משנת 1885, עקב שני חוקים שבאו לאוויר העולם. האחד היה החוק לעידוד גידול כבשים בניופאונדלנד, חוק שבעקבותיו הושמדו כלבים במושבות הקנדיות. עשר שנים מאוחר יותר נחקק חוק ההסגר האנגלי שבעתיו הופסק לחלוטין יבוא הכלבים. המגדלים האנגלים נאלצו איפה לבנות על הפול הגנטי שנאסף עד כה, כדי לעצב את הגזע אותו ביקשו. אחד מבתי הגידול החשובים, בתחילת הדרך היה בית הגידול Munden של הויסקונט נוטספורד. בית גידול זה פעל החל משנת 1884 כאשר בשנת 1904 כלב מבית גידול זה –Munden Single היה ללברדור הראשון שעבר מבחן עבודת ציד – מבחן שדה. עד היופ הפוחלץ של כלב זה נשמר במוזיאון הנטורל היסטורי שבלונדון. מעבר מבחן העבודה היה עבור המגדלים האנגליים מעבר אקט "התבגרות" של הגזע באנגליה: פיתוח הגזע הגיע לשלב בו הוא מותאם למסורת הספורטיבית הכלבנית האנגלית. לשם כך הרי הוכלאו כלבי לברדור עם רטריברים מקומיים. בהיסטוריה הגידולית של הרטריבר חלק השיער ושל הגולדן רטריבר ניתן למצוא חיבורים רבים עם כלבי לברדור מיובאים. רוזלין וויליאמס משתמשת בסיפרה במונח המרתק "אינפוזיה" בתארה את המיזוג שנוצר בין רטריברים מקומיים והרטריבר המיובא. במקביל המשיכו מגדלים רבים לשמור על יחודו של הלברדור בכל אשר קשור למבנה גופו המסיבי והשרירי.
סינתטיקה זו של גידול אנגלי מכוון, בידי אלו שראו בגידול הכלבני תחביב עיקרי, הביא למיזוג תכונות אותם חיפשו המגדלים. מצד אחד שמירה על תכונות אופי של כלב חרוץ, חברותי ואוהב מים מצד שני ביקשו המגדלים האנגלים יותר מהאלגנטיות וחיזוק יכולות החזרת ציד. כל אלו הביאו את הגזע למבנהו המוכר כיום.
בשנת 1904 נרשם הלברדור כגזע נפרד ב KC ועוצב תקן הגזע הראשוני. תקן זה שונה רק בשנת 1950. 7 כלבים היו הנרשמים הראשונים תחת שם הגזע. 6 מהם מבית הגידול מונדן ואחד מבית הגידול בקלוך. מועדון הלברדור האנגלי הוקם בשנת 1916 בזכות איחוד כוחות בין לורד נוטספורד ובין הרוזנת לורנה הווי הידועה בשם Lady Howe. ליידי הווי הייתה אולי למגדלת החשובה והמפורסמת ביותר בגזע. לא רק שהקימה שרשראות אלופים אלא פועלה היה מהמשמעותיים ביותר לפופולריות של הגזע. אחד מכלביה של ליידי הווי Banchory Bolo היה לאלוף הכפול הראשון בגזע ואחר: Bramshaw Bob זכה ב- BIS בקרפטס בשנים 1932 וגם 1933 הישג כפול וייחודי שאין לו מתחרה בהיסטוריה של תערוכה חשובה זו.


את הדחיפה האחרונה והחשובה לגזע נתן המלך ג'ורג' ה-6 שאימץ את מועדון הגזע והיה לפטרונו. מאוחר יותר עם מותו קיבלה על עצמה המלכה אליזבט להיות נשיאת הכבוד של המועדון. אין ספק כי עובדות אלו העניקו לגזע את מגע יחסי הציבור האחרון והחשוב, בדרכו להיות מהגזעים הנפוצים והפופולריים ביותר, באנגליה ובעולם כולו.
אסיים את סיפור ההיסטוריה של הגזע בכמה מילים על הצבע: תחילתו של הגזע באנגליה, בראשית המאה ה- 19 הייתה של כלבים שחורים. הכלב הצהוב הראשון תועד בשנת 1840 והיה צאצא להורים שחורים. מאחר ולא ידוע לנו הרקע הגידולי של הופעה זו ניתן רק לנחש כי צבע זה כמו גם הצבע החום הופיעו בגזע כתוצאה מהחיבור עם כלבי ציד אנגליים אחרים. יהיו הסיבות אשר יהיו, המגדלים האנגליים אימצו באהבה צבעים אלו וכיום, בארצות רבות דווקא הצבע הצהוב הוא השולט בגזע ולא זה השחור הראשוני.

Continue reading
1096 Hits
×

הי את/ה ! 

לקבלת עדכוני החוג 

כבר נרשמת ? 

הירשם עכשיו !