אל תפספסו את עדכוני המועדון ! הרשמו כעת לקבלת עדכונים באמצעות דוא״ל / סמס

התחברות  \/ 
x
או
הרשמה  \/ 
x

או

המועדון הישראלי לכלבי רטריבר

עדכוני המועדון הישראלי לכלבי רטריבר

This is some blog description about this site
Super User has not set their biography yet

חייו של הכלב הקשיש – האם הם יכולים להיות טובים ?

חייו של הכלב הקשיש – האם הם יכולים להיות טובים ?

חייו של הכלב הקשיש – האם הם יכולים להיות טובים ? / ועד המועדון לכלבי רטריבר

 

הכלב הקשיש לא חייב לסיים חייו בגיל 7. כלבים יכולים לחיות טוב עד גיל 15.
כיום, יותר ויותר כלבים ממשיכים לחיות באיכות חיים טובה גם בגיל הזקנה, כל עוד מקפידים על מספר עקרונות חשובים.
Continue reading
273 Hits

כלבים עובדים - רטריבינג

כלבים עובדים -  רטריבינג



מהו רטריבינג? מה מקורו? איך מתבסס ספורט חדש זה על תכונותיו המולדות של הכלב? מה הקשר בין יצר ההבאה ובין השימוש בכלבים לעבודה ונחייה?

משחר ההיסטוריה ידע לנצל האדם את יכולות הכלב, ביניהן יצר ההבאה של הכלב. תכונות נוספות שנוצלו היו יצר הרדיפה, יצר הצייד, יצר הכינוס, ההגנה והביזה.
Continue reading
276 Hits

טיפול בחרדה פוסט טראומטית אצל כלבים

טיפול בחרדה פוסט טראומטית אצל כלבים
מאת: עומר פורת, פסיכולוג

מהי הפרעת חרדה פוסט טראומטית אצל כלבים?

הפרעת חרדה פוסט טראומטית מתרחשת כאשר הכלב נחשף לארוע מסכן חיים, או ארוע שקיימת בו חוויה של סכנה לשלמות הגוף, שלו או של בעליו.
הכלב שלנו, אינו מודע למלוא המשמעות של הסכנה כפי שאנחנו מודעים לה. כאשר הוא שומע, רואה ומריח את בעליו במתח,
Continue reading
256 Hits

אילוף כלבים - בבית או בפנסיון

אילוף כלבים - בבית או בפנסיון
b2ap3_thumbnail_alon.jpg
 
אילוף הגור הינו תכנית משלימה לחיי הגור בבית, ולהמשך, כמתבגר.
 
קיימות שתי אפשרויות: אילוף בתנאי פנסיון או שיעורים פרטיים שניתנים למשפחה בביתם.

 היתרונות באילוף בתנאי פנסיון:
Continue reading
259 Hits

כמה חכם הוא רקס שלי ? או אינטליגנציה של כלבים

כמה חכם הוא רקס שלי ? או אינטליגנציה של כלבים

מאת: עומר פורת, פסיכולוג 

b2ap3_thumbnail_labradorretriever7.jpg
ביום שישי האחרון...
ישבתי עם הכלב שלי בסלון מול הטלויזיה והסתכלנו (ביחד) בסרט מיוחד. העלילה היתה סביב שני תינוקות בני מספר ימים שאמא שלהם לא יכלה לגדל אותם ונאלצה למסור אותם בלי שיגלו זאת.
היא השאירה את התינוקות מתחת לעץ גדול בצל, והלכה. כעבור מספר דקות, התינוקות החלו לבכות בכי מר.
Continue reading
260 Hits

עקרונות ליצירת הקשר עם הגור על פי תורת ההתקשרות

מאת: עומר פורת, פסיכולוג
b2ap3_thumbnail_380x225______.jpg

מה הקשר בין גידול ילדים וגידול כלבים?

מרחק רב עבר הכלב מהיותו זאב נודד, שעזב את להקתו כדי לבדוק אם יש שאריות מזון בקרב תושבי האדם אשר בקרבתו, ועד להיותו כלב שעשוע, רב פרווה המצטנף על הכורסא בסלון מול הטלויזיה. מאמר זה לא בא לבדוק את השאלה מדוע נוצר קשר זה בין האדם לכלב, נושא הראוי לחקר בזכות עצמו, אלא, מתמקד במשמעות שיצר קשר זה מבחינת האדם, למשמעות הקשר עבור הכלב, ולמה שבינהם.
Continue reading
181 Hits

חינוך הגור לניקיון בבית

חינוך הגור לניקיון הינו משימה פשוטה אך הביצוע חייב להיות עקבי ומדויק.
b2ap3_thumbnail_flat-200-logo1.jpg
עיקרי הדברים:

Continue reading
171 Hits

הגילאים הקריטיים בגידול כלב המשפחה

הגילאים הקריטיים בגידול כלב המשפחה

b2ap3_thumbnail_Pardo-163.jpg

רבות נכתב ונאמר אודות גיל הינקות וההנקה, גיל הפרידה מהאם ותקופת המשחק והנשיכות הראשונות.
כיום, המחלוקת בין אנשי המקצוע הולכת ומצטמצמת ומנגד מתקיימים פערים דווקא בחשיבה על דרכים שונות בגידול הכלב הבוגר;
Continue reading
179 Hits

בחירת כלב

b2ap3_thumbnail_golden3.jpg
 
כשמחליטים לקחת כלב חדש הביתה חשוב לזכור שאותו הכלב עומד לבלות איתנו ב 10-15 שנים הבאות, חשוב לא להתפתות לקחת כלב ברגע אחד של חולשה, יש לקחת בחשבון שההחלטה היא חשובה כשמדובר בבן משפחה חדש.
 
יש לקחת בחשבון מספר גורמים שיסיעו לנו בבחירת הכלב המתאים ביותר: מה יהיה גיל הכלב, סוגו (גזע) ומינו (זכר\נקבה).
Continue reading
178 Hits

ההיסטוריה של הרטריבר חלק שיער

b2ap3_thumbnail_01.jpgb2ap3_thumbnail_02.jpgb2ap3_thumbnail_03.jpgb2ap3_thumbnail_04.jpg 

הקדמה
ההיסטוריה של גזע הרטריבר חלק השיער הינה דוגמא כיצד הישרדותו של גזע, העומד בפני הכחדה, תלויה בקומץ מגדלים, ה"משוגעים לעניין" וכיצד מגדלים, בהכוונה קפדנית, עשויים לקבוע את אופיו הפיסי והנפשי של גזע שלם.
הרטריבר חלק השיער הינו גזע רטריבר שבו נשמרה ה"דואליות" של הכלב. הכלבים משמשים עד היום גם ככלבי תצוגה ומשפחה וגם ככלבי עבודה. מצד אחד כלב מלא חיים, אוהב חברת אדם וכלבים אחרים, עירני ואינטליגנטי, שאינו מאבד מחיוניותו גם לעת זיקנה ומצד שני כלב ספורטיבי בעל כושר עבודה מלידה.
בתקופת מלחמות העולם עמד הגזע בפני הכחדה. היו אלו שומרי הציד באחוזות האנגליות או בעלי האחוזות עצמם, ששמרו על גרעיני הרבייה ויצאו, עם תום המלחמה, למלאכה הקשה של שיחזור ושיקום הגזע. דווקא רגע משבר זה, יש בו את נקודת המפנה. גם אם לתהליך השיקום נדרש כל ה"סטוק" הגנטי המצוי, עדיין הצליחו המגדלים לבחור את הכלבים הנכונים לצורכי ההרבעה. בשנים אלו נקבע למעשה האב טיפוס של הגזע, טיפוסיות שנשמרה עד היום.

היסטוריה
בהיותו של הרטריבר חלק השיער גזע אנגלי ברור כי ההיסטוריה של הגזע שלובה בהיסטוריה של האי הבריטי, עדין לא קל למצוא אחידות דעות בין ההיסטוריונים ה"כלבניים" לגבי מוצאו של הגזע. בניסיון לאחד את הדעות השונות, או לפחות את שתי העיקריות, ואשר פורסמו ספרים שונים, ניתן לראות את מוצאו של הגזע משני כיוונים מרכזיים, בשניהם טמונים השורשים אי שם באמצע המאה ה- 19. כיוון גידולי אחד הינו בגידול הבריטי הקלאסי, כאשר ציידים טיפחו לצידם כלבים בעלי יכולת עבודת ציד: למצוא, להבריח ולהחזיר את הציד. ציידים אלו הקפידו לטפח כלבים שעזרו במלאכת הציד ולא כלבים שעסקו בציד עצמו. הבחנה זו מהותית להבנת אופיים של כלל כלבי הציד (הרחבה בהיבט זה בניתוח תקן הגזע). מכלבים אלו צמחו עם השנים קוים שונים המהווים את הבסיס לגזעי הסטר, הספניאל, הפוינטר והרטריבר, של היום.
כבר באמצע המאה ה- 19 אובחנו הבדלים בין כלבי ציד שונים, בין אלו שהתמחו בגילוי הציד ובהברחתו ממחבואו ובין אחרים שהתמחו בהחזרתו לאחר הפגיעה בו. בנוסף החלה הבחנה בין כלבים שהתמחו בציד יבשתי, דהיינו בארנבות ושועלים ובין אחרים שהתמחו בציד ציפורים.
כיוון גידולי שני, תרם את השפעתו, עת הגיע, מלברדור שבקנדה, לאנגליה, כלב רטריבר שחור. המושבות הבריטיות בעולם החדש, שזכו לא מזמן בעצמאותם, יושבו בעיקר על ידי יוצאי האי הבריטי. אלו הביאו עימם את תרבותם לעולם החדש (ולעניינינו את תרבותם הכלבנית). כמאתיים שנה של הבדלות מארץ המקור, הביאו להתפתחותו של כלב ציד, בעל מאפיינים שונים, בעולם החדש. בסביבות 1850 החלו להגיע חזרה לאי האנגלי, כלבי ציד, שחורי שיער, שמקורם הגנטי היה בבריטניה ואולם שנים של סלקציה בעולם ובסביבה אחרת יצרו כלב בעל תכונות שהיו חסרות בקרב כלבי הציד האנגליים. היה זה כלב מוצק וספורטיבי, בעל משיכה אדירה למים ונקי מבעיות תחלואה (במיוחד סרטן באוזניים, שאפיין כלבי ספניאל). כלבים אלו היו בעלי תכונות מולדות להחזרת ציד ובעלי אינטליגנציה מרשימה. מיבאי הכלבים קראו להם ספניאלים למרות שבעיתוי זה גם כלבים מקומיים נקראו בשם זה. בנוסף גם כלבים אחרים שהגיעו לאנגליה מניופאונדלנד, נקראו בשם זה. חפיפת שמות זו היא שגורמת עד היום קשיים בתיאור ובתיעוד המדויק של היסטורית רוב גזעי כלבי הציד.

למרות שמספרם של הכלבים המיובאים (ולמעשה המוחזרים) לאנגליה היה קטן הוכלאו רבים מהם עם סטר אנגלי או עם סטר שחור ליצירת רטריברים בעלי שיער גלי. מאוחר יותר יוצב הגזע בהדגש לשיער חלק יותר וסביב 1860 כבר ניתן למצוא ברישומים האנגליים את השם "חלק השיער".

היסטוריונים שונים נוטים להדגיש דווקא את חלקו של הניופאונדלנד בפיתוח הראשוני של הגזע. יתכן שהמדובר בבילבול מאחר שכאמור גם סטוק מקומי וגם סטוק שיובא מהעולם החדש נקראו בשמות דומים. עד היום טוענים רבים כי קווי הדמיון הקיימים בין ראשם של הרטריברים לראש של הניופאונדלנד אכן מעידים של בסיס התפתחותי משותף. לא ניתן להפריך טענה זו אך גם לא להוכיח אותה. אין ברישומי המגדלים הראשונים כל הוכחה להרבעות מכוונות בכיוון זה.
המשך פיתוחו של הגזע התאפיין בגידול מכוון המרחיקו מהסטר. בעוד שבכלבים הראשונים הובחנו קווי הדמיון הברורים עם הסטר הרי שעם התפתחותו של הגזע הודגשו קוים שונים. הושם ההדגש על מבנה גולגולת המתאים טוב יותר להחזרת ולנשיאת ציד ולמבנה גוף מוצק יותר. המגדלים גם הקפידו לגדל כלבים בעלי יכולות ציד ועבודה בנוסף להיותם כלבי תצוגה. שילוב תכונות שנישמר עד היום ומנוגד לאשר התרחש בכלבי רטריבר אחרים.
בשנת 1864 הוצג לראשונה הרטריבר חלק השיער בתערוכה בברמינגהם. לאחר תערוכה זו הצטרפו למעגל המגדלים בעלי אחוזות נוספים שתרמו רבות לפיתוחו של הגזע. היה זה "כפל התכונות" (dual-purpose) של הגזע שהלהיב את המגדלים. הם יכלו להמשיך ולצוד עם הכלבים ובעונה עת להתגאות בהם בתערוכות.
מבין המגדלים המובילים היה גם Mr. S E Shirley שהיה באותו העת נשיא האיגוד הכלבני האנגלי. אין ספק כי מעורבותו של אדם, בעל כוח פוליטי – כלבני כה רב, תרמה רבות לגידול הגזע וגם מעידה על הפופולריות הרבה שלה הוא זכה. מר שירלי מכונה עד היום "אבי הגזע". בתקופתו עדיין הופיעו כלבים בעלי מגוון צבעים, חלקם אף מנומרים. היה זה מגדל אחר בשם Dr. B More שבזכות פעילותו, בתחיל המאה הנוכחית, נקבע כי הצבעים המותרים בגזע יהיו שחור וכבד בלבד.

עדין במאה ה- 19 הודגשו בכלבים עקרונות אופי שהחשוב בהם היה לבביות הכלב, יצר המשחק המודגש (החשוב להצלחת האימון של הכלב) והתאמתו לחיים בקרב המשפחה. בשנים אלו רוב הכלבים היו שחורים או בצבע כבד ואולם גם צבעים אחרים הופיעו והיו מותרים.

בתחילת המאה ה- 20 היה הגזע פופולרי מאד בקרב מגדלים וברשימות ניתן לראות נוכחות מספרית מרשימה הן בתערוכות והן במופעי / תחרויות ציד. הוכחה נוספת לפופולריות של הגזע היא בכך שכאשר נפטר אחד מהמגדלים המובילים של אותה התקופה (Colonel Cornwall Leigh) והוצאו כלביו למכירה פומבית, משכה המכירה קהל רב של מגדלים והכלבים נמכרו לבסוף במחיר של 200 גיני – מחיר אסטרונומי במושגים של הימים ההם. ברישומים מופיעות עסקות אחרות דומות ובמחירים דומים, בין מגדלים אחרים. דווקא יוקרתו של הגזע פגמה בפופולריות שלו, כיוון שמגדלים קטנים לא יכלו להרשות לעצמם להיכנס לגידול היוקרתי. בשנת 1924 כדוגמא, רשומים היו בספר הגידול האנגלי 438 כלבים לעומת זאת מספר הלברדורים הרשום היה פי 3 והם נמכרו במקביל במחיר של כמחצית. פגיעה נוספת בפופולריות של הגזע התרחשה כאשר מגדלים הכניסו לגידול דם של בורוזוי. הכוונה הייתה לשפר את הספורטיביות של הכלבים ואולם התוצאה הייתה כלבים לא מאוזנים. שנים של מאמץ גידולי מנוגד הביאו לתיקון הטעות ואולם באותם השנים ירד בהרבה מספר הכלבים. לעובדה היסטורית זו, של ניסיונות ההכלאה עם בורוזוי והיציאה מכיוון זה, יש עד היום השפעה וביטוי בתקן הגזע הדורש שהכלב לא יהיה בעל קלות, רזון או שידפון (הרחבה על כך בפרק הדן בניתוח תקן הגזע). להכלאות אלו היו גם השפעות ניכרות על קווי הגולגולת של חלק השיער, השפעות הניכרות עד היום.
עד פריצתה של מלחמת העולם השניה ירד מספרם של הכלבים עוד יותר, כאשר רובם הוחזקו ע"י בעלי אחוזות עשירים. הסבר נוסף לירידת הפופולריות של הגזע, בתקופה זו, הייתה העובדה כי גם בגזעי רטריבר אחרים פותחה היכולת הכפולה של הכלב, גם ככלב עבודה וגם ככלב תערוכות, וכך יתרונו של חלק השיער, לא היה עוד. רק בשנים מאוחרות יותר, בעוד שבגזעים אחרים החלו להפריד בין קוים של כלבי תערוכות וכלבי עבודה ואילו בחלק השיער המשיכה הדואליות, החלה הפופולריות של הגזע לחזור ולגדול.
מלחמת העולם השניה, על משבריה האנושיים והכלכליים פגעה רבות בגידול הגזע. הפופולריות של הלברדור רטריבר והגולדן רטריבר ה"עממים יותר", השפיעה גם היא. בסוף מלחמת העולם השניה, בשנת 1946 נרשמו בספר הגידול האנגלי רק 96 המלטות של חלק השיער.
בשנה זו כונסה האסיפה הראשונה, לאחר המלחמה, של מגדלי חלק השיער ובה חולקו גם ה- CC הראשונים שלאחר המלחמה. בתערוכה בשנה שלאחריה כבר השתתפו 74 כלבים. מספר מרשים גם בקנה מידה אירופאי של ימינו. אחד מבתי הגידול המובילים בתקופה זו היה Atherbarn”" ששורשיו טמונים בגידול החל משנת 1920.



בית גידול זה זכה בתערוכות רבות וזכר מסוים מכלביו A. Gunner היה לאחד מכלבי ההרבעה המבוקשים, שנתן את חותמו על התפתחות הגזע. בית גידול זה הקפיד על שילוב של כלבי עבודה מצטיינים, מנצחי מבחני עבודה, בגידול. העובדה, כי דווקא בית גידול זה שרד את מלחמת העולם, כמעט ללא פגע, תרמה רבות להמשך דרכו הגידולית של הגזע באנגליה. מגדלים רבים באנגליה שלאחר המלחמה רכשו כלבים מבית גידול זה. מגדל חשוב נוסף בשנים אלו היה Stanmley O’neill שחזר לגידול פעיל עם השתחררותו משירות צבאי פעיל. מגדל זה הקדיש זמן רב לאיתור שרידי קווי גידול ושיקום קווי הדם. תרומתו העצומה של מגדל זה לגזע בולטת אם מביאים בחשבון כי בתקופה זו היה מחסור חמור במזון וקשיי תקשורת ותחבורה ברחבי האי הבריטי. למרות כל זאת נדד מר אוניל ברחבי המדינה והשקיע זמן והון רב בחידוש הגידול. בכתביו מבהיר מר אוניל את המניע אותו והוא "הצלת הגזע". הוא הקפיד לגדל עם כל הסטוק הגידולי שהיה קיים והקפיד פחות על איכות הכלבים. דווקא מעשה גידולי "אמיץ" זה היה המעשה הנכון מבחינה גנטית וגידולית. בית גידולו Pewcroft היה לאחד החשובים באנגליה. השילוב בין נקבות מבית גידול זה ובין זכרים מבית הגידול Atherbarn הביא מספר כלבים מוצלחים במיוחד שנתנו את חותמם לטיפוסיות של הגזע, עד היום.
גם אם בחרתי להדגיש את פועלם של שני בתי גידול לפני ולאחר המלחמה הרי עדיין פעלו ברחבי אנגליה קומץ מגדלים נוספים שתרמו רבות לגזע, רובם הגדול היו "שומרי ציד" באחוזותיהם של בני אצולה. לא אזכיר כאן את שמם ואולם יודגש כי רק בזכות מאמץ של מעטים השתקם הגזע לאחר משברי מלחמות העולם וחזר
לפופולריות הראויה של ימינו. כן אזכיר את שמו של Reginald Cooke .
.

בנוסף להיותו מגדל מכובד טרח, מר קוק, והעלה בכתובים מידע רב ומועיל על גידול חלק השיער וזאת החל מסוף המאה ה- 19 ועד מותו בשנת 1951. מר קוק היה ידוע כמגדל מוצלח במיוחד וכלביו זכו בסה"כ ב- 349 CCs וב- 130 R.CCs, מספר מדהים ביחס לכל גזע שהוא. גם מגדל זה הקפיד על גידול דואלי ורבים מכלביו זכו בתארים כפולים. שוב היה זה מגדל משמעותי, המשאיר את חותמו על הגזע והמקפיד לשמור על הדואליות שלו. אין פלא איפה כי תכונה זו שלך הגזע הינה גם היום מהמשמעותיות ביותר.
כתביו של מר קוק מהווים בסיס לתקן הגזע. מר קוק לדוגמא הקפיד כי הכלבים לא יהיו גדולים, אלא בגודל בינוני. באופן טבעי כלב גדול עשוי להרשים הרבה יותר בזירה ואולם כדבריו: "רטריבר בגודל גדול זוהי שגיאה חמורה, לא רק בגלל בעיות בתנועה אחורית של כלב כזה אלא בעיקר בגלל שכלב גדול מתעייף בקלות. ככלל, כלב גדול הוא כלב איטי".
באחד משלושת המאמרים שפירסם נותן מר קוק עיצה כדאי לבחור גור. עיון מעמיק בהמלצתו מראה עד כמה תרם מגדל זה לכיוון התפתחותו של חלק השיער:

"בחר גור מגודל בינוני עם ראש ארוך וחזק אך לא כבד, אוזניים קטנות, עיניים כהות, שיער חלק, מותנית קצרה, רגליים קצרות וישרות והרבה עצם. תן עדיפות לגור המקדיש אליך תשומת לב רבה, שאינו מראה סימני חשש כאשר מוחאים כפיים בחוזקה, גור שנהנה לסחוב דברים בפיו כל דבר הניתן לנשיאה. תכונות אליו מצביעות על גור בעל נטיות טבעיות לעבודה, נטיות שישארו לתמיד".

בשנות החמישים כבר נמנו עשרות בתי גידול של חלק שיער ברחבי בריטניה. כולם עסקו הן בתערוכות והן בציד. רבים מהכלבים גם זכו בתארי אליפות בעבודה (אלוף מבחן ציד) וכמה אף זכו בתואר אלוף בין לאומי בתחום זה – תואר נדיר וקשה להשגה בתקופה זו.
באפריל 1969 אורגנה לראשונה תערוכה ספציפית לחלקי שיער ע"י "האגודה לרטריבר חלק שיער". הייתה זו תערוכה "פתוחה" (“open show”) שלא קל היה לארגנה, לתערוכה זו נרשמו 81 כלבים.
שנות השבעים הביאו עימם מפנה ומספרם של חלקי השיער באנגליה החל לגדול. מגדלים רבים התאהבו בכלב המרשים בעל האישיות העירנית והשובבה. מבין אוכלוסיית מציגי חלק השיער בתערוכות המשיכו לבלוט כלבנים העובדים עם כלביהם. הרישומים בספר הגידול האנגלי ממשיכים להראות, בשנים אלו, כי כמעט כל מנצחי התערוכות נושאים גם תארי עבודה. בשנים אלו נרשם גם מספר גדול של כלבים שיוצאו מאנגליה לארצות שונות ברחבי אירופה. חלקם הפך לאלופים מפורסמים בארצם. מגדלים אירופאיים שבחנו היטב את קווי הגידול הבריטיים בחרו לרכוש כלבים אלגנטיים במיוחד. נקודה זו מעניינת במיוחד כיוון שעד היום הטיפוס האנגלי הנראה בתערוכות הינו של כלב מגושם יחסית לחלקי השיער המובילים ברחבי אירופה. מגדלים אנגליים ציינו באוזני, בשיחות רבות, כי הכלבים האירופאיים הם “over done” ואולם אינני בטוח כי אין בהערה זו קינאה על ההוד וההדר שמביא איתו כלב סקנדינבי מוצלח לזירה, מה גם שגם בארצות אירופה השונות נשמרו תכונות העבודה של הכלב בקפדנות.
בחזרה לשנות השבעים האנגליות מעקב אחר הרישומים ב"קרפטס" מוכיח את עליית הפופולריות של הגידול. בשנת 1970 נרשמו לתערוכה יוקרתית זו 68 חלקי שיער, בשנת 1974 היה המספר 76 ובשנת 1978 נרשמו 99 כלבים. כיום נרשמים ל"קרפטס" כמה מאות כלבים (332 כלבים בשנת 1994 ו- 440 כלבים בשנת 1998). מספרים אלו מרשימים במיוחד אם נביא בחשבון כי לא כל כלב זכאי להירשם לתערוכה סלקטיבית זו. מגדלים אנגלים טענו בפני כי על כל 100 כלבים הנרשמים ל"קרפטס" יש עוד 300 שנכשלים בדרך (אם בגלל איכותם או עקב חוסר נחישות בעליהם). הבנת מספרים אלו מראה כי הבסיס הגנטי לגזע הוא רחב ויציב. בהקשר זה יש לציין כי כיום נולדים ברחבי בריטניה לבדה כ- 1500 גורים בשנה. דעות כתובות של מגדלים משנות השבעים מראות התפתחויות שונות של הגזע. עד שנים אלו נפוץ היה יותר כלב כבד גוף, עובדה שהשתנתה. מגדלים רבים מציינים כי בשנים אלו היו לכלבים חזית נכונה ודווקא חלק אחורי חסר, במיוחד בזיוות. לקראת סוף שנות השבעים חל שיפור ניכר באחורי הכלבים לקבלת הזיוות החזק והמרשים המבוקש גם כיום, לעומת זאת נחלש החלק הקדמי. חוסר בזיוות קדמי ובית חזה קדמי הם מחסור נפוץ, לצערי, גם כיום, בקרב כלבים רבים.
שנות השמונים והתשעים הביאו איתם את ההוכחה הניצחת, למי שהיה צריך אותה, כי הגזע עבר את תהליך השיקום ומצוי זה זמן רב על מסלול ההצלחה. היה זה כאשר הכלב Shargleam blackcap זכה בשנת 1980 כ- BIS בקרפטס. בית הגידול "שרגלים" היה לאחד המובילים באנגליה וצאצאיו נמצאים עד היום בשורשים של כל קווי הדם ברחבי העולם.

לסיום הסקירה ההיסטורית של חלק השיער רציתי להדגיש כי אל מול המספר הגדול של הכלבים כיום קשה לאבחן מגמות בהתפתחות הגזע. מעניינת העובדה כי מירב הכלבים כיום כלל אינם מגיעים לתצוגות אלא מוחזקים ע"י משפחות "רגילות". עובדה המדגישה את אופיו הנוח של הכלב. עדיין כדי להחזיק חלק שיער צריכה משפחה להיות סובלנית לאופיו עמוס התזזים של הכלב. תקנות הגידול של ההתאחדות הכלבנית האנגלית הם שממשיכות כיום את המהות הדואלית של הגזע. באנגליה, כמו בארצות אירופאיות רבות, כדי לזכות בתואר אליפות חייב הכלב לזכות לא רק ב- 3 CC אלא גם לעבור מבחן ציד (במגוון וריאציות שונות). דרישה זו מהותית להמשך דרכו הייחודית של גזע מיוחד זה.

Continue reading
187 Hits

ההיסטוריה של הגולדן רטריבר

b2ap3_thumbnail_golden-history.jpg

גזעי הרטריבר השונים החלו להופיע בזירה הכלבנית באמצע המאה ה- 19 כשהחל הצורך בסוג זה של עזר לציד. עד לתקופה זו כלבי הציד הנפוצים היו ספניאלים, סטרים ופוינטרים וכשהחל הצורך בכלבי החזרה פיתחו אותם באופן סינטטי מהכלבים הקיימים. במקביל לתקופה זו החלו להתקיים באנגליה תערוכות כלבים והקמתו של ה KC בשנת 1873 סימנה את התחלתו של גידול מסודר יותר המלווה ברישום. שנת 1880 מהווה מפנה בהופעתו בזירה של רובה חדש בעל מחסנית שאיפשר לציידים לייעל את הציד. מספר הציפורים שנורה גדל ותפקיד שומרי הציד באחוזות השתנה לשימור מקורות הציד מחד וגידול כלבני יעיל יותר, מאידך. ספורט ציד הציפורים העמיק את אחיזתו בקרב האצולה האנגלית ואיתו היוקרה, העושר וההשקעה. אם עד עתה בחרו האצילים, חובבי ספורט ציד הציפורים, בכלבים בעלי יכולות מגוונות, הרי שמעתה חיפשו הם כלבים בעלי התמחויות ספציפיות. וכך בתקופה זו החל הדגש ומאמץ גידולי בהשגת כלבי החזרה שלהם חוש ריח מעולה, פה רך, צייתנים וחברותיים. בהקשר זה תכונותיהם העצמאיות מדי של הסטרים עמדו בעוכריהם והמאמץ הופנה לפיתוח גזעים חדשים ושונים. סטרים, בעלי תכונות החזרה יעילות יותר, הוכלאו עם כלבי ניופאונדלנד שהובאו בספינות דייג מקנדה. כלבים שהיו המקורות לכלב הלברדור. בכל מקרה המדובר בכלב שאינו הניופאונדלנד של היום אלא קטן יותר, ספורטיבי ובעלך יצר הבאה חזק במיוחד. במשך שנים רבות ניתן לגלות בתיעוד את ההכלאות של כלבי רטריבר ראשונים עם כלבי לברדור ומאוחר יותר, כאשר בודד הטיפוס ה"גולדני" מטיפוס ה"פלטי" עדיין מתועדות הכלאות רבות, החוצות קווים אלו. אין פלא איפה כי כיום מול השוני בין 3 הגזעים האמורים, רבות ביותר נקודות הדמיון ביניהם. בנוסף השתמשו המגדלים בספניאלים שונים ובמיוחד בספניאל מים. לצאצאים השונים היו מגוון צבעים מקובל, רובם היו שחורים, חלקם בעלי שיער חלק, ואחרים עלי שיער מתולתל או מקורזל.

רקע זה היווה את הבסיס לעבודתו של המגדל שנחשב החלוץ בבניית הגזע והוא Sir Dudley Coutts Marjoribanks הוא Lord Tweedmouth שהיה חובב ציד מושבע. אציל זה חיבב במיוחד את הרטריברים הצהובים והשקיע זמן ומאמץ רב בכיוון גידולי זה, כשהוא מבסס את כל מעשיו הגידוליים בכתובים. הרטריבר הצהוב הראשון בו החזיק מתועד החל משנת 1865 ואהבתו לכלב זה היא זו שכניראה הביאה להיוולדותו של גזע שלם. כלביו הצהובים הראשונים התקבלו מהכלאות של שחורים. הכלבים הראשונים הוכלאו רבות עם ספניאל מים, לקבל כלבים בעלי יכולת החזרה ממים ובנוסף את השיער הסמיך המיוחד והגלי, שיבודד את גופם בסביבה המימית. עד מהירה התפשטו ה"ספניאלים הגדולים והצהובים". בסוף המאה ה- 19 מתוארים רבים מהם במגוון תעודות ותיאורים כתובים של מגדלים ומתעדים למיניהם. כיום מקפידים נאמני הגזע לטעון כי ההמלטה הראשונה של הגזע, ליצירת כלבי הטיפוס הראשוניים התרחשה בשנת 1868 בין כלב בעל תכונות החזרה מעולות וכלבת ספניאל מים צהובה. 4 הצאצאים הצהובים מהמלטה זו הוגדרו כטיפוסים הראשונים של הגזע. אחת הכלבות מהמלטה זו: עדה, הייתה אולי לכלבה החשובה בגזע מבין מייסדי השושלת. קיברה עדין נשמר באחוזת אילצ'סטר שבמלבורי, שם חיה.

עדיין הרביעו המגדלים כלבים שחורים וצהובים כשלצבע הייתה חשיבות משנית בגידול. ההדגש היה על תכונות אופי ואנטומיה שישרתו את הכלב בתפקידו. כלבי הרטריבר החלו להתפשט ברחבי אנגליה ועד מהרה הפכו מקובלים ומבוקשים. מגדלים רבים החלו לבקש את הייחודיות גם בצבע הכלב. בעוד שאחדים הקפידו לחפש את הצבע השחור וחיפשו כלבים בעלי יכולות מגוונות יותר מחוץ למים (וכך הביאו לביסוסו של הרטריבר חלק השיער) בחרו אחרים בצבע הצהוב והדגישו את תכונות ההחזרה מהמים של הכלב, תכונות שאינן רק תכונות אופי אלא גם מבנה שיער מתאים לבידוד. הגזע, נוצר הרי בידי אצילים משוגעים לדבר, וכך התפשט הוא ברחבי אנגליה, ככלב יוקרתי לאצילים חובבי ספורט. אולם אופיו החברתי של הכלב והופעתו המרהיבה הפכו אותו במהירה לכלב הנפוץ בידי כל ולאחד הגזעים הנפוצים ביותר באנגליה ומאוחר יותר בעולם כולו.
בשנת 1913 הוקם לראשונה מועדון הגולדן רטריבר האנגלי ועימו נכתב לראשונה תקן הגזע. ויכוח גדול התרחש באמצע המאה הנוכחית כאשר אגדה שטענה כי מקור הגזע הוא כלב רוסי שאומץ ע"י לורד טווידמאוף. רק בזכות פירסום ספר הגידול המקורי של הלורד וחקירה רשמית של מועדון הגזע האנגלי הביאו, בשנת 1960 להכרזה כי אכן המדובר באגדה. ההיסטוריה של הגזע, כפי שהובאה בקצרה כאן, כגזע סינתטי אנגלי טהור וכפועלו הראשוני של אדם אחד, הוכרה גם ע"י מועדון הגזע האמריקאי וכך באה מנוחה לעולם הכלבני האנגלי...

Continue reading
177 Hits

ההיסטוריה של הלברדור רטריבר

b2ap3_thumbnail_history.jpg

ניתן לחלק את ההיסטוריה של הלברדור לשני פרקים, בציר הזמן.
האחד, האחרון שביניהם, ברור ברובו וידוע. החל מהגעתם של הכלבים הראשונים לאנגליה מקנדה, באמצע המאה ה- 19, קטלגו ורשמו המגדלים את קורותיהם של הכלבים וכך הנחילו, לנו חובבי הגזע כיום, מידע רב וחיוני.
לעומת זאת הפרק הקדום יותר, מקורו הראשוני של הגזע, נותר עלום וכל שניתן הוא להעלות אפשרויות שונות, חלקן מרתקות ביותר.
עיתוי המעבר בין שני פרקים אלו נתון אי שם סביב שנת 1820 כשהכלבים הראשונים הגיעו ל- “Poole Harbor” שבאנגליה. התיאור הכתוב הראשון, של כלב לברדור, ידוע לנו משנת 1814 ואשר נכתב ע"י קולונל פיטר הוקר. החל מעיתוי זה ניתן לעקוב ביתר קלות אחר קורותיו של הגזע. עדיין נותר עלום הפרק הקדום יותר והוא מקורו הראשוני של הלברדור. הגזע, שמתאריו הראשונים של קראו לו כלב ניופאונדלנד ואילו אחרים בשם כלב המים של סט ג'ונס, כיצד בא לאוויר העולם באדמת קנדה הרחוקה? כיצד הגיעו איפה הכלבים הראשונים לחופי ניופאונדלנד?

אחת התיאוריות נקבעה ע"י לורד ג'ורג' סקוט וסר ג'והן מידלטון בספר שפירסמו בשנת 1936 (The Labrador Dog, its Home and History) לטענתם המדובר בתערובת של גזעים שונים שהגיעו עם הדייגים שהתיישבו בחופיה המזרחיים של קנדה. המחברים טענו כי הבסיס הראשוני היה גזע תערובת שהתבסס בחופי דבון (Devon) הצפונית ונדד, יחד עם בעליו, דרומה לחופי ניופאונדלנד ולברדור. שנים של עבודה מאומצת בצימוד לחייהם הקשים של הדייגים בחופיה של קנדה, היוו מעבדה אבולוציונית מסיבית שתוצאותיה גזע מאופיין וייחודי.
תיאוריה דומה, המבוססת למעשה על טענתם של סקוט ומידלטון. גם כאן הטענה הבסיסית היא של גזע סינתטי מעובד ומורכב בהכלאות סלקטיביות ומתוכננות מתוך שלל כלבי התערובת שבחופיה המזרחיים של קנדה. סינתטיקה, המחוזקת בזכות התובענות האבולוציונית של החיים ככלב עבודה ועזר לדייגי דג הבקלה. השונה בתיאוריה זו היא הטענה כי הסינתטיקה האמורה הייתה מבוססת ברובה על כלב ציד שהגיע לצפון אמריקה עם המתיישבים האנגלים הראשונים. דהיינו, תיאוריה זו טוענת כי מקורו של הלברדור מ"אמא אנגליה". 200 שנה מאוחר יותר לגלי ההגירה מערבה, חוזר אל מדינת האם הגזע, לאחר שעבר מודולציה ושינוי תחת עול העבודה בחופיה הקרים והאכזריים של קנדה.
שתי תיאוריות דומות אלו, מדגישות את חשיבותו של הלברדור ככלב עובד. דייגי חופיה המזרחיים של קנדה לא גידלו כלבים לצורכי שעשוע ופנאי (ההפך הגמור אולי ממאפייני הגידול של הלברדור עם הגיעו לאנגליה). הכלבים גודלו לשם ולמען עבודתם כמושכי רשתות, כאוספי דגים, ככלבים המחויבים לעבודה קשה במים הקרים. כור היתוך אבולוציוני במלוא מובן המילה.
בתיאוריות אלו, גם אם לא ניתן לסתור אותן לחלוטין, נקודת כשל אחת והיא צבעם של הכלבים. כלבי הלברדור הראשונים היו שחורים. מגוון הצבעים האחר של הגזע בא לידי ביטוי רק בשנים מאוחרות יותר, של גידול אנגלי מכוון. המבקרים טוענים כי לא ניתן בגזע תערובת להגיע לאחידות כה גבוה בצבע השחור וכי צפויים היו הדייגים הקנדיים (שלא עסקו, מן הסתם עקב חייהם הקשים, בגידול מכוון של כלבים) לקבל גם כלבים בעלי כיתום וצלליות בהירות יותר בכלביהם. לא רק הצבע אלא גם תכונות אחרות, הייחודיות לגזע, לא תיתכן אחידות כה רבה.
לפי טענה זו, המקור, הבסיס של הגזע חייב להיות אחיד יותר ולא בליל של גזעים שונים וכלבים מעורבים היוצרים יחדיו גזע אחיד. במילים אחרות כישלונה של התיאוריה הנדונה הוא בגודלו של הבסיס הגנטי של הגזע. האחידות הקיימת כיום ולבטח זו שהגיע לאנגליה במאה ה- 19, מחייבת בסיס גנטי צר בהרבה.
תיאוריה אחרת מנסה לתת תשובה לתעלומה זו היא זו הטוענת כי המקור הינו גזע אחר שהגיע לחופי קנדה אי שם במאה ה- 18 או ה- 17 ואומץ ע"י המתיישבים הראשונים בזכות תכונותיו הבסיסיות שהתאימו למארג החיים והכוחות בחופי קנדה. גזע שהתאים בראשונה לצורכיהם הסלקטיביים של הדייגים.
מרי רוזלין וויליאמס מעלה בסיפרה (ראה רשימת ספרות) את הרעיון כי הגזע האמור הינו הגזע הפורטוגזי Cane di Castro Laboreiro. גזע שצמח בצפון מערב פורטוגל. רעיון זה מרתק במיוחד כיוון שהוא מביא עימו כמה פתרונות נוספים לתעלומת ההיסטוריה של הגזע. אחת מהם היא מהות שמו, הרי הלברדור הגיע מניופאונדלנד ולא ממחוז לברדור הקנדי. כיצד איפה הוא נקרא בשם ה"לא נכון"? ההסבר טמון לא רק בעובדה כי כלב הנקרא ניופאונדלנד כבר היה בנמצא (ובכלל אנו מדברים על תקופה בא היה בלבול ניכר בין מגוון גזעים שנקראו ניופאונדלנד וכלבי סט ג'ונס וכן חוסר הפרדה ברורה בין רטריברים וספניאלים) למייבאיו הראשונים של הלברדור לאנגליה היה קל לחבר את השם הפורטוגזי של הכלב (שלבטח עבר שינוי מקומי בקנדה, הרי למקומיים דוברי האנגלית קל יותר היה לקרא לכלב בשם מקומי מוכר על פני שם בעל היגוי זר) עם הבנתם הגיאוגרפית על סמיכותו של מחוז לברדור לניופאונדלנד וכך להעניק לכלב את שמו שהוא למעשה שיבוש של השם הפורטוגזי המקורי. לנו נותר שריד בלשני המרמז על המקור.
אולם הרי לא תיבנה תיאוריה כלבנית על בסיס מילולי. חיזוק נוסף הם מקורות היסטוריים המראים כי אכן החל מגילוי אמריקה במאה ה- 17 התקיימה נדידה ברורה של אירופים לכיוון היבשת החדשה ועימם גם מקורות ספרדים ופורטוגזים. לתיאוריה זו יש איפה בסיס היסטורי מאחר וברור כי כפריים ודייגים לקחו עימם את כלבי העבודה שלהם בעת ההגירה.
חיזוק נוסף ומשמעותי יותר, הוא ההתבוננות במבנה גופו של "כלב העבודה של קסטרו". ויש מי שתיארו כלברדור "רע". מבנה פרווה זהה ולרוב גם מבנה זנב (שני פרמטרים חשובים ביותר בתקן הגזע של הלברדור - ראה ניתוח תקן הגזע), מבנה ראש, מיקום אוזניים והבעה וכך מבנה אחורי – כל אלו דומים ביותר. גזע זה שבמקורו היה כלב עבודה לסביבה מימית וימית, מהווה בסיס גנטי מצויין להיות מקורו של הלברדור ויודגש כאן כי מירב התכונות הדומות הם תכונות בעלי היבט תורשתי. הטענה היא איפה כי אוכלוסייה זו הוכלאה עם אוכלוסייה מקומית של כלבים, אולי כלבי אסקימואים בחופיה הצפוניים והקרים של קנדה.
תיאוריה זו, גם אם לא ניתן להוכיח אותה לחלוטין, נותנת בידינו את ההסבר ליציבות הרבה של הגזע הן בהיבט האנטומי והן, וחשוב לא פחות, בהיבט של האופי. כלב עבודה בעל אינסטינקטים חזקים ביותר להחזרה, למים וכניעות מוחלטת לאדם. לכל אלו חייב להיות בסיס מהותי של גידול מכוון שרק התיאוריה האחרונה נותנת לו את התשובות.
ואולם גם לתיאוריה אחרונה זו ביקורת מהותית. העיקרית שבהם טוענת כי הרי כלב העבודה של "קסטרו" היה כלב רועים במקור. כיצד זה יתכן שינוי כה מהותי וכה מוצלח בייעודו של הכלב ובפרק זמן כה קצר?

וכך נותר הפרק הקדום של הלברדור עלום ונתון לוויכוח שכנראה ולעולם לא יוכרע.
בתחילת המאה ה- 19 מגיעים כלבי הלברדור הראשונים לחופי אנגליה. הדוכסים מבית בקלוך (the Dukes of Buccleuch) היו מהאצילים הראשונים שזיהו את הפוטנציאל הענק הטמון בגזע החדש ככלב ציד ואימצו אותו כבסיס לגידול שלהם. הכלב השחור Buccleuch Avon נחשב ע"י רבים כפרוטוטייפ של הגזע באנגליה. קטרינה ניקולס מציינת בסיפרה (ראה רשימת ספרות) כי לידתו של כלב זה היא מהמאורעות החשובים ביותר בהיסטוריה של הלברדור. עד מהירה נפוצו כלבי לברדור בקרב המגדלים האנגלים. רבים מהם נרכשו בכוונה תחילה בנמלים. יודגש כי בעיתוי זה הוגדרו כל הכלבים ככלבי עזר לציד ולא הייתה הבחנה ואבחנה ברורה בין הגזעים השונים. המגדלים האנגלים ראו באופיו ובמבנהו של הלברדור נכס שיש לטפחו. במשך כ- 50 שנה נמשך היבוא (הלא מתוכנן) של כלבי לברדור לאנגליה עד שנפסק, החל משנת 1885, עקב שני חוקים שבאו לאוויר העולם. האחד היה החוק לעידוד גידול כבשים בניופאונדלנד, חוק שבעקבותיו הושמדו כלבים במושבות הקנדיות. עשר שנים מאוחר יותר נחקק חוק ההסגר האנגלי שבעתיו הופסק לחלוטין יבוא הכלבים. המגדלים האנגלים נאלצו איפה לבנות על הפול הגנטי שנאסף עד כה, כדי לעצב את הגזע אותו ביקשו. אחד מבתי הגידול החשובים, בתחילת הדרך היה בית הגידול Munden של הויסקונט נוטספורד. בית גידול זה פעל החל משנת 1884 כאשר בשנת 1904 כלב מבית גידול זה –Munden Single היה ללברדור הראשון שעבר מבחן עבודת ציד – מבחן שדה. עד היופ הפוחלץ של כלב זה נשמר במוזיאון הנטורל היסטורי שבלונדון. מעבר מבחן העבודה היה עבור המגדלים האנגליים מעבר אקט "התבגרות" של הגזע באנגליה: פיתוח הגזע הגיע לשלב בו הוא מותאם למסורת הספורטיבית הכלבנית האנגלית. לשם כך הרי הוכלאו כלבי לברדור עם רטריברים מקומיים. בהיסטוריה הגידולית של הרטריבר חלק השיער ושל הגולדן רטריבר ניתן למצוא חיבורים רבים עם כלבי לברדור מיובאים. רוזלין וויליאמס משתמשת בסיפרה במונח המרתק "אינפוזיה" בתארה את המיזוג שנוצר בין רטריברים מקומיים והרטריבר המיובא. במקביל המשיכו מגדלים רבים לשמור על יחודו של הלברדור בכל אשר קשור למבנה גופו המסיבי והשרירי.
סינתטיקה זו של גידול אנגלי מכוון, בידי אלו שראו בגידול הכלבני תחביב עיקרי, הביא למיזוג תכונות אותם חיפשו המגדלים. מצד אחד שמירה על תכונות אופי של כלב חרוץ, חברותי ואוהב מים מצד שני ביקשו המגדלים האנגלים יותר מהאלגנטיות וחיזוק יכולות החזרת ציד. כל אלו הביאו את הגזע למבנהו המוכר כיום.
בשנת 1904 נרשם הלברדור כגזע נפרד ב KC ועוצב תקן הגזע הראשוני. תקן זה שונה רק בשנת 1950. 7 כלבים היו הנרשמים הראשונים תחת שם הגזע. 6 מהם מבית הגידול מונדן ואחד מבית הגידול בקלוך. מועדון הלברדור האנגלי הוקם בשנת 1916 בזכות איחוד כוחות בין לורד נוטספורד ובין הרוזנת לורנה הווי הידועה בשם Lady Howe. ליידי הווי הייתה אולי למגדלת החשובה והמפורסמת ביותר בגזע. לא רק שהקימה שרשראות אלופים אלא פועלה היה מהמשמעותיים ביותר לפופולריות של הגזע. אחד מכלביה של ליידי הווי Banchory Bolo היה לאלוף הכפול הראשון בגזע ואחר: Bramshaw Bob זכה ב- BIS בקרפטס בשנים 1932 וגם 1933 הישג כפול וייחודי שאין לו מתחרה בהיסטוריה של תערוכה חשובה זו.


את הדחיפה האחרונה והחשובה לגזע נתן המלך ג'ורג' ה-6 שאימץ את מועדון הגזע והיה לפטרונו. מאוחר יותר עם מותו קיבלה על עצמה המלכה אליזבט להיות נשיאת הכבוד של המועדון. אין ספק כי עובדות אלו העניקו לגזע את מגע יחסי הציבור האחרון והחשוב, בדרכו להיות מהגזעים הנפוצים והפופולריים ביותר, באנגליה ובעולם כולו.
אסיים את סיפור ההיסטוריה של הגזע בכמה מילים על הצבע: תחילתו של הגזע באנגליה, בראשית המאה ה- 19 הייתה של כלבים שחורים. הכלב הצהוב הראשון תועד בשנת 1840 והיה צאצא להורים שחורים. מאחר ולא ידוע לנו הרקע הגידולי של הופעה זו ניתן רק לנחש כי צבע זה כמו גם הצבע החום הופיעו בגזע כתוצאה מהחיבור עם כלבי ציד אנגליים אחרים. יהיו הסיבות אשר יהיו, המגדלים האנגליים אימצו באהבה צבעים אלו וכיום, בארצות רבות דווקא הצבע הצהוב הוא השולט בגזע ולא זה השחור הראשוני.

Continue reading
167 Hits
×

הי את/ה ! 

לקבלת עדכוני החוג 

כבר נרשמת ? 

הירשם עכשיו !