אל תפספסו את עדכוני המועדון ! הרשמו כעת לקבלת עדכונים באמצעות דוא״ל / סמס

התחברות  \/ 
x
או
הרשמה  \/ 
x

או

המועדון הישראלי לכלבי רטריבר

עדכוני המועדון הישראלי לכלבי רטריבר

This is some blog description about this site

ההיסטוריה של הרטריבר חלק שיער

b2ap3_thumbnail_01.jpgb2ap3_thumbnail_02.jpgb2ap3_thumbnail_03.jpgb2ap3_thumbnail_04.jpg 

הקדמה
ההיסטוריה של גזע הרטריבר חלק השיער הינה דוגמא כיצד הישרדותו של גזע, העומד בפני הכחדה, תלויה בקומץ מגדלים, ה"משוגעים לעניין" וכיצד מגדלים, בהכוונה קפדנית, עשויים לקבוע את אופיו הפיסי והנפשי של גזע שלם.
הרטריבר חלק השיער הינו גזע רטריבר שבו נשמרה ה"דואליות" של הכלב. הכלבים משמשים עד היום גם ככלבי תצוגה ומשפחה וגם ככלבי עבודה. מצד אחד כלב מלא חיים, אוהב חברת אדם וכלבים אחרים, עירני ואינטליגנטי, שאינו מאבד מחיוניותו גם לעת זיקנה ומצד שני כלב ספורטיבי בעל כושר עבודה מלידה.
בתקופת מלחמות העולם עמד הגזע בפני הכחדה. היו אלו שומרי הציד באחוזות האנגליות או בעלי האחוזות עצמם, ששמרו על גרעיני הרבייה ויצאו, עם תום המלחמה, למלאכה הקשה של שיחזור ושיקום הגזע. דווקא רגע משבר זה, יש בו את נקודת המפנה. גם אם לתהליך השיקום נדרש כל ה"סטוק" הגנטי המצוי, עדיין הצליחו המגדלים לבחור את הכלבים הנכונים לצורכי ההרבעה. בשנים אלו נקבע למעשה האב טיפוס של הגזע, טיפוסיות שנשמרה עד היום.

היסטוריה
בהיותו של הרטריבר חלק השיער גזע אנגלי ברור כי ההיסטוריה של הגזע שלובה בהיסטוריה של האי הבריטי, עדין לא קל למצוא אחידות דעות בין ההיסטוריונים ה"כלבניים" לגבי מוצאו של הגזע. בניסיון לאחד את הדעות השונות, או לפחות את שתי העיקריות, ואשר פורסמו ספרים שונים, ניתן לראות את מוצאו של הגזע משני כיוונים מרכזיים, בשניהם טמונים השורשים אי שם באמצע המאה ה- 19. כיוון גידולי אחד הינו בגידול הבריטי הקלאסי, כאשר ציידים טיפחו לצידם כלבים בעלי יכולת עבודת ציד: למצוא, להבריח ולהחזיר את הציד. ציידים אלו הקפידו לטפח כלבים שעזרו במלאכת הציד ולא כלבים שעסקו בציד עצמו. הבחנה זו מהותית להבנת אופיים של כלל כלבי הציד (הרחבה בהיבט זה בניתוח תקן הגזע). מכלבים אלו צמחו עם השנים קוים שונים המהווים את הבסיס לגזעי הסטר, הספניאל, הפוינטר והרטריבר, של היום.
כבר באמצע המאה ה- 19 אובחנו הבדלים בין כלבי ציד שונים, בין אלו שהתמחו בגילוי הציד ובהברחתו ממחבואו ובין אחרים שהתמחו בהחזרתו לאחר הפגיעה בו. בנוסף החלה הבחנה בין כלבים שהתמחו בציד יבשתי, דהיינו בארנבות ושועלים ובין אחרים שהתמחו בציד ציפורים.
כיוון גידולי שני, תרם את השפעתו, עת הגיע, מלברדור שבקנדה, לאנגליה, כלב רטריבר שחור. המושבות הבריטיות בעולם החדש, שזכו לא מזמן בעצמאותם, יושבו בעיקר על ידי יוצאי האי הבריטי. אלו הביאו עימם את תרבותם לעולם החדש (ולעניינינו את תרבותם הכלבנית). כמאתיים שנה של הבדלות מארץ המקור, הביאו להתפתחותו של כלב ציד, בעל מאפיינים שונים, בעולם החדש. בסביבות 1850 החלו להגיע חזרה לאי האנגלי, כלבי ציד, שחורי שיער, שמקורם הגנטי היה בבריטניה ואולם שנים של סלקציה בעולם ובסביבה אחרת יצרו כלב בעל תכונות שהיו חסרות בקרב כלבי הציד האנגליים. היה זה כלב מוצק וספורטיבי, בעל משיכה אדירה למים ונקי מבעיות תחלואה (במיוחד סרטן באוזניים, שאפיין כלבי ספניאל). כלבים אלו היו בעלי תכונות מולדות להחזרת ציד ובעלי אינטליגנציה מרשימה. מיבאי הכלבים קראו להם ספניאלים למרות שבעיתוי זה גם כלבים מקומיים נקראו בשם זה. בנוסף גם כלבים אחרים שהגיעו לאנגליה מניופאונדלנד, נקראו בשם זה. חפיפת שמות זו היא שגורמת עד היום קשיים בתיאור ובתיעוד המדויק של היסטורית רוב גזעי כלבי הציד.

למרות שמספרם של הכלבים המיובאים (ולמעשה המוחזרים) לאנגליה היה קטן הוכלאו רבים מהם עם סטר אנגלי או עם סטר שחור ליצירת רטריברים בעלי שיער גלי. מאוחר יותר יוצב הגזע בהדגש לשיער חלק יותר וסביב 1860 כבר ניתן למצוא ברישומים האנגליים את השם "חלק השיער".

היסטוריונים שונים נוטים להדגיש דווקא את חלקו של הניופאונדלנד בפיתוח הראשוני של הגזע. יתכן שהמדובר בבילבול מאחר שכאמור גם סטוק מקומי וגם סטוק שיובא מהעולם החדש נקראו בשמות דומים. עד היום טוענים רבים כי קווי הדמיון הקיימים בין ראשם של הרטריברים לראש של הניופאונדלנד אכן מעידים של בסיס התפתחותי משותף. לא ניתן להפריך טענה זו אך גם לא להוכיח אותה. אין ברישומי המגדלים הראשונים כל הוכחה להרבעות מכוונות בכיוון זה.
המשך פיתוחו של הגזע התאפיין בגידול מכוון המרחיקו מהסטר. בעוד שבכלבים הראשונים הובחנו קווי הדמיון הברורים עם הסטר הרי שעם התפתחותו של הגזע הודגשו קוים שונים. הושם ההדגש על מבנה גולגולת המתאים טוב יותר להחזרת ולנשיאת ציד ולמבנה גוף מוצק יותר. המגדלים גם הקפידו לגדל כלבים בעלי יכולות ציד ועבודה בנוסף להיותם כלבי תצוגה. שילוב תכונות שנישמר עד היום ומנוגד לאשר התרחש בכלבי רטריבר אחרים.
בשנת 1864 הוצג לראשונה הרטריבר חלק השיער בתערוכה בברמינגהם. לאחר תערוכה זו הצטרפו למעגל המגדלים בעלי אחוזות נוספים שתרמו רבות לפיתוחו של הגזע. היה זה "כפל התכונות" (dual-purpose) של הגזע שהלהיב את המגדלים. הם יכלו להמשיך ולצוד עם הכלבים ובעונה עת להתגאות בהם בתערוכות.
מבין המגדלים המובילים היה גם Mr. S E Shirley שהיה באותו העת נשיא האיגוד הכלבני האנגלי. אין ספק כי מעורבותו של אדם, בעל כוח פוליטי – כלבני כה רב, תרמה רבות לגידול הגזע וגם מעידה על הפופולריות הרבה שלה הוא זכה. מר שירלי מכונה עד היום "אבי הגזע". בתקופתו עדיין הופיעו כלבים בעלי מגוון צבעים, חלקם אף מנומרים. היה זה מגדל אחר בשם Dr. B More שבזכות פעילותו, בתחיל המאה הנוכחית, נקבע כי הצבעים המותרים בגזע יהיו שחור וכבד בלבד.

עדין במאה ה- 19 הודגשו בכלבים עקרונות אופי שהחשוב בהם היה לבביות הכלב, יצר המשחק המודגש (החשוב להצלחת האימון של הכלב) והתאמתו לחיים בקרב המשפחה. בשנים אלו רוב הכלבים היו שחורים או בצבע כבד ואולם גם צבעים אחרים הופיעו והיו מותרים.

בתחילת המאה ה- 20 היה הגזע פופולרי מאד בקרב מגדלים וברשימות ניתן לראות נוכחות מספרית מרשימה הן בתערוכות והן במופעי / תחרויות ציד. הוכחה נוספת לפופולריות של הגזע היא בכך שכאשר נפטר אחד מהמגדלים המובילים של אותה התקופה (Colonel Cornwall Leigh) והוצאו כלביו למכירה פומבית, משכה המכירה קהל רב של מגדלים והכלבים נמכרו לבסוף במחיר של 200 גיני – מחיר אסטרונומי במושגים של הימים ההם. ברישומים מופיעות עסקות אחרות דומות ובמחירים דומים, בין מגדלים אחרים. דווקא יוקרתו של הגזע פגמה בפופולריות שלו, כיוון שמגדלים קטנים לא יכלו להרשות לעצמם להיכנס לגידול היוקרתי. בשנת 1924 כדוגמא, רשומים היו בספר הגידול האנגלי 438 כלבים לעומת זאת מספר הלברדורים הרשום היה פי 3 והם נמכרו במקביל במחיר של כמחצית. פגיעה נוספת בפופולריות של הגזע התרחשה כאשר מגדלים הכניסו לגידול דם של בורוזוי. הכוונה הייתה לשפר את הספורטיביות של הכלבים ואולם התוצאה הייתה כלבים לא מאוזנים. שנים של מאמץ גידולי מנוגד הביאו לתיקון הטעות ואולם באותם השנים ירד בהרבה מספר הכלבים. לעובדה היסטורית זו, של ניסיונות ההכלאה עם בורוזוי והיציאה מכיוון זה, יש עד היום השפעה וביטוי בתקן הגזע הדורש שהכלב לא יהיה בעל קלות, רזון או שידפון (הרחבה על כך בפרק הדן בניתוח תקן הגזע). להכלאות אלו היו גם השפעות ניכרות על קווי הגולגולת של חלק השיער, השפעות הניכרות עד היום.
עד פריצתה של מלחמת העולם השניה ירד מספרם של הכלבים עוד יותר, כאשר רובם הוחזקו ע"י בעלי אחוזות עשירים. הסבר נוסף לירידת הפופולריות של הגזע, בתקופה זו, הייתה העובדה כי גם בגזעי רטריבר אחרים פותחה היכולת הכפולה של הכלב, גם ככלב עבודה וגם ככלב תערוכות, וכך יתרונו של חלק השיער, לא היה עוד. רק בשנים מאוחרות יותר, בעוד שבגזעים אחרים החלו להפריד בין קוים של כלבי תערוכות וכלבי עבודה ואילו בחלק השיער המשיכה הדואליות, החלה הפופולריות של הגזע לחזור ולגדול.
מלחמת העולם השניה, על משבריה האנושיים והכלכליים פגעה רבות בגידול הגזע. הפופולריות של הלברדור רטריבר והגולדן רטריבר ה"עממים יותר", השפיעה גם היא. בסוף מלחמת העולם השניה, בשנת 1946 נרשמו בספר הגידול האנגלי רק 96 המלטות של חלק השיער.
בשנה זו כונסה האסיפה הראשונה, לאחר המלחמה, של מגדלי חלק השיער ובה חולקו גם ה- CC הראשונים שלאחר המלחמה. בתערוכה בשנה שלאחריה כבר השתתפו 74 כלבים. מספר מרשים גם בקנה מידה אירופאי של ימינו. אחד מבתי הגידול המובילים בתקופה זו היה Atherbarn”" ששורשיו טמונים בגידול החל משנת 1920.



בית גידול זה זכה בתערוכות רבות וזכר מסוים מכלביו A. Gunner היה לאחד מכלבי ההרבעה המבוקשים, שנתן את חותמו על התפתחות הגזע. בית גידול זה הקפיד על שילוב של כלבי עבודה מצטיינים, מנצחי מבחני עבודה, בגידול. העובדה, כי דווקא בית גידול זה שרד את מלחמת העולם, כמעט ללא פגע, תרמה רבות להמשך דרכו הגידולית של הגזע באנגליה. מגדלים רבים באנגליה שלאחר המלחמה רכשו כלבים מבית גידול זה. מגדל חשוב נוסף בשנים אלו היה Stanmley O’neill שחזר לגידול פעיל עם השתחררותו משירות צבאי פעיל. מגדל זה הקדיש זמן רב לאיתור שרידי קווי גידול ושיקום קווי הדם. תרומתו העצומה של מגדל זה לגזע בולטת אם מביאים בחשבון כי בתקופה זו היה מחסור חמור במזון וקשיי תקשורת ותחבורה ברחבי האי הבריטי. למרות כל זאת נדד מר אוניל ברחבי המדינה והשקיע זמן והון רב בחידוש הגידול. בכתביו מבהיר מר אוניל את המניע אותו והוא "הצלת הגזע". הוא הקפיד לגדל עם כל הסטוק הגידולי שהיה קיים והקפיד פחות על איכות הכלבים. דווקא מעשה גידולי "אמיץ" זה היה המעשה הנכון מבחינה גנטית וגידולית. בית גידולו Pewcroft היה לאחד החשובים באנגליה. השילוב בין נקבות מבית גידול זה ובין זכרים מבית הגידול Atherbarn הביא מספר כלבים מוצלחים במיוחד שנתנו את חותמם לטיפוסיות של הגזע, עד היום.
גם אם בחרתי להדגיש את פועלם של שני בתי גידול לפני ולאחר המלחמה הרי עדיין פעלו ברחבי אנגליה קומץ מגדלים נוספים שתרמו רבות לגזע, רובם הגדול היו "שומרי ציד" באחוזותיהם של בני אצולה. לא אזכיר כאן את שמם ואולם יודגש כי רק בזכות מאמץ של מעטים השתקם הגזע לאחר משברי מלחמות העולם וחזר
לפופולריות הראויה של ימינו. כן אזכיר את שמו של Reginald Cooke .
.

בנוסף להיותו מגדל מכובד טרח, מר קוק, והעלה בכתובים מידע רב ומועיל על גידול חלק השיער וזאת החל מסוף המאה ה- 19 ועד מותו בשנת 1951. מר קוק היה ידוע כמגדל מוצלח במיוחד וכלביו זכו בסה"כ ב- 349 CCs וב- 130 R.CCs, מספר מדהים ביחס לכל גזע שהוא. גם מגדל זה הקפיד על גידול דואלי ורבים מכלביו זכו בתארים כפולים. שוב היה זה מגדל משמעותי, המשאיר את חותמו על הגזע והמקפיד לשמור על הדואליות שלו. אין פלא איפה כי תכונה זו שלך הגזע הינה גם היום מהמשמעותיות ביותר.
כתביו של מר קוק מהווים בסיס לתקן הגזע. מר קוק לדוגמא הקפיד כי הכלבים לא יהיו גדולים, אלא בגודל בינוני. באופן טבעי כלב גדול עשוי להרשים הרבה יותר בזירה ואולם כדבריו: "רטריבר בגודל גדול זוהי שגיאה חמורה, לא רק בגלל בעיות בתנועה אחורית של כלב כזה אלא בעיקר בגלל שכלב גדול מתעייף בקלות. ככלל, כלב גדול הוא כלב איטי".
באחד משלושת המאמרים שפירסם נותן מר קוק עיצה כדאי לבחור גור. עיון מעמיק בהמלצתו מראה עד כמה תרם מגדל זה לכיוון התפתחותו של חלק השיער:

"בחר גור מגודל בינוני עם ראש ארוך וחזק אך לא כבד, אוזניים קטנות, עיניים כהות, שיער חלק, מותנית קצרה, רגליים קצרות וישרות והרבה עצם. תן עדיפות לגור המקדיש אליך תשומת לב רבה, שאינו מראה סימני חשש כאשר מוחאים כפיים בחוזקה, גור שנהנה לסחוב דברים בפיו כל דבר הניתן לנשיאה. תכונות אליו מצביעות על גור בעל נטיות טבעיות לעבודה, נטיות שישארו לתמיד".

בשנות החמישים כבר נמנו עשרות בתי גידול של חלק שיער ברחבי בריטניה. כולם עסקו הן בתערוכות והן בציד. רבים מהכלבים גם זכו בתארי אליפות בעבודה (אלוף מבחן ציד) וכמה אף זכו בתואר אלוף בין לאומי בתחום זה – תואר נדיר וקשה להשגה בתקופה זו.
באפריל 1969 אורגנה לראשונה תערוכה ספציפית לחלקי שיער ע"י "האגודה לרטריבר חלק שיער". הייתה זו תערוכה "פתוחה" (“open show”) שלא קל היה לארגנה, לתערוכה זו נרשמו 81 כלבים.
שנות השבעים הביאו עימם מפנה ומספרם של חלקי השיער באנגליה החל לגדול. מגדלים רבים התאהבו בכלב המרשים בעל האישיות העירנית והשובבה. מבין אוכלוסיית מציגי חלק השיער בתערוכות המשיכו לבלוט כלבנים העובדים עם כלביהם. הרישומים בספר הגידול האנגלי ממשיכים להראות, בשנים אלו, כי כמעט כל מנצחי התערוכות נושאים גם תארי עבודה. בשנים אלו נרשם גם מספר גדול של כלבים שיוצאו מאנגליה לארצות שונות ברחבי אירופה. חלקם הפך לאלופים מפורסמים בארצם. מגדלים אירופאיים שבחנו היטב את קווי הגידול הבריטיים בחרו לרכוש כלבים אלגנטיים במיוחד. נקודה זו מעניינת במיוחד כיוון שעד היום הטיפוס האנגלי הנראה בתערוכות הינו של כלב מגושם יחסית לחלקי השיער המובילים ברחבי אירופה. מגדלים אנגליים ציינו באוזני, בשיחות רבות, כי הכלבים האירופאיים הם “over done” ואולם אינני בטוח כי אין בהערה זו קינאה על ההוד וההדר שמביא איתו כלב סקנדינבי מוצלח לזירה, מה גם שגם בארצות אירופה השונות נשמרו תכונות העבודה של הכלב בקפדנות.
בחזרה לשנות השבעים האנגליות מעקב אחר הרישומים ב"קרפטס" מוכיח את עליית הפופולריות של הגידול. בשנת 1970 נרשמו לתערוכה יוקרתית זו 68 חלקי שיער, בשנת 1974 היה המספר 76 ובשנת 1978 נרשמו 99 כלבים. כיום נרשמים ל"קרפטס" כמה מאות כלבים (332 כלבים בשנת 1994 ו- 440 כלבים בשנת 1998). מספרים אלו מרשימים במיוחד אם נביא בחשבון כי לא כל כלב זכאי להירשם לתערוכה סלקטיבית זו. מגדלים אנגלים טענו בפני כי על כל 100 כלבים הנרשמים ל"קרפטס" יש עוד 300 שנכשלים בדרך (אם בגלל איכותם או עקב חוסר נחישות בעליהם). הבנת מספרים אלו מראה כי הבסיס הגנטי לגזע הוא רחב ויציב. בהקשר זה יש לציין כי כיום נולדים ברחבי בריטניה לבדה כ- 1500 גורים בשנה. דעות כתובות של מגדלים משנות השבעים מראות התפתחויות שונות של הגזע. עד שנים אלו נפוץ היה יותר כלב כבד גוף, עובדה שהשתנתה. מגדלים רבים מציינים כי בשנים אלו היו לכלבים חזית נכונה ודווקא חלק אחורי חסר, במיוחד בזיוות. לקראת סוף שנות השבעים חל שיפור ניכר באחורי הכלבים לקבלת הזיוות החזק והמרשים המבוקש גם כיום, לעומת זאת נחלש החלק הקדמי. חוסר בזיוות קדמי ובית חזה קדמי הם מחסור נפוץ, לצערי, גם כיום, בקרב כלבים רבים.
שנות השמונים והתשעים הביאו איתם את ההוכחה הניצחת, למי שהיה צריך אותה, כי הגזע עבר את תהליך השיקום ומצוי זה זמן רב על מסלול ההצלחה. היה זה כאשר הכלב Shargleam blackcap זכה בשנת 1980 כ- BIS בקרפטס. בית הגידול "שרגלים" היה לאחד המובילים באנגליה וצאצאיו נמצאים עד היום בשורשים של כל קווי הדם ברחבי העולם.

לסיום הסקירה ההיסטורית של חלק השיער רציתי להדגיש כי אל מול המספר הגדול של הכלבים כיום קשה לאבחן מגמות בהתפתחות הגזע. מעניינת העובדה כי מירב הכלבים כיום כלל אינם מגיעים לתצוגות אלא מוחזקים ע"י משפחות "רגילות". עובדה המדגישה את אופיו הנוח של הכלב. עדיין כדי להחזיק חלק שיער צריכה משפחה להיות סובלנית לאופיו עמוס התזזים של הכלב. תקנות הגידול של ההתאחדות הכלבנית האנגלית הם שממשיכות כיום את המהות הדואלית של הגזע. באנגליה, כמו בארצות אירופאיות רבות, כדי לזכות בתואר אליפות חייב הכלב לזכות לא רק ב- 3 CC אלא גם לעבור מבחן ציד (במגוון וריאציות שונות). דרישה זו מהותית להמשך דרכו הייחודית של גזע מיוחד זה.

בחירת כלב
ההיסטוריה של הגולדן רטריבר
×

הי את/ה ! 

לקבלת עדכוני החוג 

כבר נרשמת ? 

הירשם עכשיו !